פרק ראשון

החוויה השבטית

שבטיות בעולם המודרני

1.

בשוטטות שלי בימים האחרונים הגעתי לנושא שרציתי מזה זמן רב להקדיש לו ספר, שעשוי להיקרא 'החוויה השבטית – שבטיות בעולם המודרני'. הוא אמור לעסוק בשבטים שכבר חלפו מן העולם, בשבטים החיים עמנו כיום שמנהגיהם וסגנון חייהם לא השתנו הרבה בעקבות הקידמה הטכנולוגית, ובשאלה החשובה: מה אנו צריכים ויכולים לאמץ מהם לחברה העתידית שלנו, שאמורה להיות שפויה, מאושרת ומוצלחת יותר מקודמותיה?

במקרה, מצאתי באחד האתרים מאמר מלא תמונות יפות על 29 שבטים ברחבי העולם, השומרים על המסורת שלהם עד עצם היום הזה. החלטתי לצאת בעקבותיו ולחקור את השבטים האלו מקרוב יותר וגם את הצילומים המקצועיים המתעדים את עולמם... ההולך ונעלם. והנה דברי המבוא למאמר המרגש הזה:

"העולם בו אנו חיים הוא מקום רחב ידיים ועשיר בתרבויות שונות ומשונות. חלק מתרבויות אלה עוד חיות בשבטים קטנים ופרימיטיביים, בהרמוניה מושלמת עם הטבע. החשש הגובר בקרב הקהילה המדעית הוא ששבטים אלה הולכים ונעלמים עקב התבוללות והשפעות התרבות המערבית והגלובאליזציה. בתמונות הבאות תוכלו לחזות ב-29 משבטים אלה, ללמוד על תרבותם הייחודית ולהבין עד כמה מגוונת היא התרבות האנושית."

תחילה, הרשו לי ל'נער' קצת את הז'ארגון הישן המדבר על 'פרימיטיבים' החיים ב'הרמוניה מושלמת' עם הטבע. לא היו דברים מעולם. תחילה, אין שום דבר 'פרימיטיבי' בתרבויות האלו לבד הטכנולוגיה. אך לדידי, הטכנולוגיה אינה המדד הערכי היחידי לשפוט פרימיטיביות מול קידמה. התרבות השבטית עשויה להיות עשירה, עמוקה, רוחנית ונוגעת ללב, כמו כל תרבות מודרנית. בהיבטים מסוימים היא מורכבת יותר ותובעת מידה רבה יותר של השתתפות מכל חבריה מאשר בחברה שלנו.

שנית, אין שום 'הרמוניה מושלמת עם הטבע' – מעולם לא הייתה, ולצערי, גם לא תהיה. אין בטבע אלא איזון ומיחזור, לא הרמוניה. הרמוניה אמורה לעסוק בעולם של שיתוף פעולה מלא שבו כולם יוצאים ברווח, עולם של אהבה, האחראי במידה שווה לכל ילדיו, שאין בו ניצול ופשע. הטבע יוצר את האיזון שלו בצורה מכאנית כמאזן כוח ואימה של 'מעגל טורפים ונטרפים'. זה משעשע, מכאיב ואבסורדי, לכנות את המעגל נוטף הדם הזה בשם 'הרמוניה'.

וכעת, לעצם העניין. אנו אכן חוששים שהשבטים האלו ייעלמו מן העולם במהירות כפי שנעלמו מאות שבטים לפניהם. אורחות החיים שלהם עוברים שינויים חריפים בעוד הסביבה שלהם משתנה במהירות בעקבות המגע עם העולם המודרני. מקורות המחייה הרגילים שלהם נהרסים. הם נפגעים ממחלות חדשות שאין להם חיסון אליהן. זאת ועוד, הם נחשפים לתרבויות אחרות, הרבה יותר מתקדמות מבחינה טכנולוגית. החברה השבטית הזו נבערת מדעת לגבי העולם החדש. הוא הורס את כל מושגיה ומנהגיה שגובשו במאות דורות וכופה עליה התפתחות מואצת ההורסת אותה בשיטתיות.

מבחינות רבות, שבטים אלו ממחישים לנו תגובה טיפוסית אפשרית ל'מגע ראשון' עם גזע של חוצנים שהיה נוחת בחצר האחורית שלנו עם טכנולוגיה שהיא מתקדמת מזו שלנו באלפי שנים.

זאת ועוד, בני השבטים מגלים שהם עצמם מעדיפים את הכלים שהתרבות המודרנית מציידת אותם בהם. למה לנסוע במזחלת שלג הרתומה לעשרה כלבים כאשר אפשר לרכוש אופנוע שלג? למה לצוד בחץ וקשת כאשר אפשר לצוד ברובה צלפים עם משקפת? למה לצאת לדוג בסירת משוטים כאשר אפשר לצאת לים עם סירת מנוע? וכן הלאה, לרבבה.

באופן משעשע, בן השבט החי מכל הבחינות כפי שחיו אבותיו לפני חמשת אלפי שנים, עשוי להשתמש היום בטלפון סלולרי ומכונית, ולנסות לדלג תוך מספר שנים על פערים תרבותיים בני אלפי שנים. דומה, לא רק מקומות רחוקים נפגשים זה עם זה אלא גם קווי זמן שונים. כל זה אינו יכול לעבור ללא זעזוע אדיר עוצמה לחברה השבטית.

אך מה אנו מקווים להפיק מהיכרות עמה לבד מסע אקזוטי לתוך ההיסטוריה הקדומה של המין האנושי? האין השבטים האלו דומים לסוג של 'מאובנים חיים' – יצורים ששרדו מעידנים קדומים שכבר חלפו מן העולם לפני מליוני שנים כדוגמת התנין או דגי מצולות מסוימים?

ובכן, מסתבר שיש לנו הרבה מה ללמוד מן הפרימיטיבים האלו. תחילה, יחס אחר לטבע, הרבה יותר מתחשב ולא הרסני. לא מדובר בהרמוניה אבל בהחלט מדובר במערכת יחסים שהיא הרבה יותר מתחשבת ואחראית כלפי שאר צורות החיים, הרבה פחות הרסנית וחמדנית מזו שלנו. הם יודעים המון על צמחי מרפא, שאנו שכחנו או שהחברה שלנו לא גילתה. הם יודעים הרבה על חיי קהילה משותפים וחשים פחות בדידות וניכור מאיתנו. לבסוף, דומה שהם חשים אינטימיות גדולה מזו שלנו עם העולם סביבם וזה מתבטא בחיבור הרוחני שלהם לעולם הטבע ולמציאות שמעבר.

וכך, בין אם מדובר בידע עתיק שאבד, בקשר רוחני אינטימי עם הטבע והחיים, חיי קהילה עשירים והרמוניים יותר או כמה עצות טובות להורות נאורה, אנו מקווים למצוא אצלם משהו שדומה שאבדנו.

מזה כמה מאות שנים אנו חולמים על הפרא האציל ומקווים שיש לו תשובות למבוכה של החברה המודרנית המצטופפת בערים הגדולות. בשנות הששים כאשר גילינו את הכח של סמי ההזיה למסע החזון החדש שלנו, התחלנו להתייחס בכבוד מחודש למורשת השאמנית בכל רחבי העולם, וכן הלאה.

לטעמי, המסורת השבטית חשובה מאד לתרבות הפלנטרית החדשה שאנו חולמים עליה. היא שימרה עבורנו כמה איכויות שהעולם המודרני שכח ואיבד, לא רק ידע ברפואה ומסעות שאמניים לעולם הרוחות אלא סוג של פשטות וטבעיות שעל החיים לטפח מחדש אם אנו רוצים לזכות בשלווה כלשהי.

בכל אופן, לי אין שום כוונה לחזור אל העבר כדי להישאר שם. אני פטור מן הנוסטלגיה כמו כל מי שטרח לקרוא קצת היסטוריה. על פי התרשמותי האישית, פעם לא היה הרבה יותר טוב – פעם היה הרבה יותר גרוע. אני לא רוצה לחזור להיות ילד למרות שהיו לתקופה הזו בחיי הרבה איכויות מקסימות. ועדיין, כל מבוגר זקוק ל'ילד הפנימי' שבו כדי להישאר רענן, יצירתי ולחוש את החיים כמסע הרפתקאות מלהיב.

שבטיות היא הילדות האבודה של המין האנושי. יש בה המון קסם והמון חולשות קטלניות. להישאר שם הוא להתקע בארץ נוורלנד. אך להתנתק ממנה כליל, הוא לאבד מגע עם הילד הפנימי הכי עמוק שבנו, הילד הפנימי של כל המין האנושי. הניתוק הזה אינו מביא עימו ברכה אלא פגיעה רצינית בכח החיים שלנו. אין פלא שאנו מחפשים דרך לרפא את הפצע הזה.

והנה, התמונה הראשונה. אנו נמצאים באינדונזיה ופפואה ניו גיני עם בני שבט האסארו. המאמר מציין ש"בני שבט האסארו חזו לראשונה בציוויליזציה המודרנית רק באמצע המאה ה-20. בני השבט מכסים את גופם בבוץ מנהר האסארו ויוצרים מסכות מבהילות על מנת להפחיד את אויביהם."

אני רואה חבורה של ציידים ביער, שנטשה לצורך הצילום הזה את המדורה שסביבה התחממה. מאחור אנו רואים את היער המשווני הגדול ושיחי במבוק ענקיים. המסכות המפחידות שלהם נועדו להטיל חיל ורעדה באויבים. צא ולמד, שאלו לא רק ציידים אלא לוחמים, שנמצאים תמיד על המשמר מפחד שבטים אחרים שיתקיפו אותם.

כן, זו אחת המכות הקשות של החוויה השבטית. לא די שהטבע מלא טורפים, טפילים ואסונות. קשה מזה, אתה מוקף שבטים אחרים שעשוים להיות עוינים. ככל שהפחד שלך גדול יותר, אתה צריך מסכות מפחידות יותר כדי להגן על עצמך. הנה לך, סיבה נפוצה מדוע המסכות האפריקאיות והשבטיות הן כה מפחידות. הן נועדו להגן עליך מאויבים, בין אם הם במישור הזה, הפיסי ובין אם הם אורבים לך מבין הצללים של עולם הרוחות. פיקאסו הבין זאת היטב: האמנות היא דרך לערוך מלחמה נגד רוחות רפאים עוינות בין אם הן נמצאות בחוץ או בפנים.

החברה המודרנית נוצרה במהלך אלפי שנות מאבק בין שבטים שונים. כך בדיוק השבט גדל והפך לאומה ומדינה. שבט בלע שבט או כרת עימו ברית הגנה שעם הזמן הפכה לשייכות חדשה. אנשי עוצמה, שהיו תכופות ראשי שבט, ערכו מלחמות ארוכות כנגד שבטים אחרים, כבשו אותם ואיחדו אותם. במהרה נולד הרעיון המפתה שכל מה שאנו צריכים כדי לכונן 'שלום עולמי' הוא 'סדר עולמי' – אמפריה שבראשה שליט יחיד, המשליט חוק אחד על כולם. כך, בין השאר, נולד קיסר סין הראשון ו'האח הגדול'.

ריבוי שבטים משמר מצב של מלחמת תמיד בין השבטים. ודרך אגב, זה קרה לנו כמו לכל העמים האחרים. למרות שכל השבטים שלנו אימצו את הרעיון שהם באים מאב אחד, שהם כולם אחים, זה לא מנע מלחמות איומות ביניהם. אנו חולמים על מלך המשיח כאיש אשר יעשה שלום לא רק בינינו לבין הגויים אלא גם בין השבטים המפוזרים שלנו, בין יהודה לשאר שבטי ישראל.

הבעיה עם הרעיון הזה, שככל ששבטים הצטרפו יחד להרכיב אומה, אומה אחת נלחמה באומה אחרת. הפעם, היא הייתה מסוגלת לגייס למלחמה הזו משאבים אדירים יותר מכל שבט הכי גדול. אמנם, אומה הצטרפה עם אומה כדי להרכיב אימפריה. ועדיין, היו מספר אימפריות שניהלו ביניהן מלחמה, שהייתה קטלנית יותר מכל המלחמות הקטנות יותר בין אומות בודדות.

בכל אופן, אולי בפעם הראשונה בתולדות המין האנושי, אנו סמוכים להגשמת האידיאה הגדולה הזו בתהליך שבו כל האימפריות והאומות הופכות לתרבות פלנטרית אחת.

בין החוויה השבטית הקדומה לתרבות הפלנטרית החדשה קיימות מספר חוליות שרק ההיסטוריה יצרה אותן – עמים, מדינות ואמפריות. אנו מקווים לאמץ מהחוויה השבטית דברים רבים אך בשום פנים ואופן לא את הפחד מפני אויבים, את המלחמה שבין שבטים ואת האלימות הנוראית הכרוכה בה. תודה לאל, אנו כבר במצב הרבה יותר טוב. כבר הפקנו את הלקח העממי, המדיני והאמפריאלי. אנו בשלים לעידן נאור יותר.

חזור בבקשה לתמונה. מה עוד אתה רואה? אני רואה שהם כמעט ולא לבושים. הם קטני קומה ויש ביניהם ילד אחד שאולי נטלו איתם כדי ללמדו את אמנות הצייד או המלחמה.

האם היית מוכן להצטרף אליהם? האם הם נראים לך אלימים? האם היית רוצה להיפגש איתם פנים אל פנים?

הייתי רוצה לפגוש אותם בתנאים מוגנים. הייתי סקרן לשמוע איך הם חיים. מה מעסיק אותם. מן הסתם, הייתי נבהל לגלות שחייהם כה מסוכנים ואלימים.

האם היית מוכן לבלות זמן מה ביניהם כמו כל אנתרופולג ראוי לשמו? האם מסקרן אותך להצטרף אליהם לצייד, לשמוע את המיתולוגיה השבטית שלהם או שאר סיפורים סביב המדורה – רכילות עסיסית עדכנית על חיי החברה והמשפחה שלהם?

אני חש שאני מתקשה לצאת מאזור הנוחות שלי. מן הסתם, איני נמנה על האנתרופולוגים הנועזים האלו ואין לי סקרנות אמיתית לחיות בין 'הפראים' כדי לחוות את החוויה השבטית שלהם.

מעניין מאד. הנה אני, חוקר תרבות, שמעדיף לעשות את כל המחקרים שלי בגלישה באינטרנט ובמוחי. בהחלט זן לא נדיר של חוקר שאוהב את העולם מטווח בטחון. אולי זה מוגזם לומר שהוא אוהב את העולם. הוא שונא אלימות, גסות ופשע. הוא פוחד מהם כי הוא חש שהוא מאד פגיע.

כדי להרגיש בנוח במקומות מסוכנים עליך לחוש את עצמך חסון יותר, מוכשר להתמודד או להיות בעל אמונה שכח סמוי מעין שומר עליך. לי אין לא תחושת חוסן טבעית ולא אמונה בכח עליון שבצל כנפיו אני חוסה. בדיוק להיפך. אני חש שאני מופקר לכל רוח.

האם אני חש אהבה לאנשים האלו? זאת לא אהבה, לא לפי שעה. זו סקרנות מסוימת ולא יותר. אולי אני לא באמת מאמין שיש להם משהו שאני צריך. אולי אני רק חושב על זה כעל רעיון מופשט.

כמדומני, אפשר להבין אותך. אינך מטייל טיפוסי. הלא ידוע מסקרן אותך אבל הוא גם מפחיד אותך. יש בך תחושת פגיעות יחד עם בערות לגבי הסביבה הטבעית שאתה חוקר. כדי להנות באמת מן המסע שלך עליך להחליף את תחושת הפגיעות שלך בתחושת חוסן. איך היית מרגיש בחברתם של הפראים אם לא היית פוחד מהם? אני חוזר ומסתכל בתמונה אבל תחושת הזרות נשארת. דומה, ביני לבינם יש פער כה גדול, שאיני מסוגל להתגבר עליה.

ניחא. נמשיך הלאה.