ספרי שירה

אדריכל המטריקס

כתיבת שיר היא אחת הדרכים למקד את המבט על הבהובי אור קטנים, דמויות ערפל, צלילים רחוקים כחלום, המתחוללים בשולי ההכרה – כמו לפגוש אני אחר, או פן אחר בתוכי, שחי לו בסתר, חש והוגה בדברים מזווית שונה מזו של האני הרגיל, הטרוד ביומיום. קסמו של שיר הוא בערפל שלו, בהיותו עולה כאד מתוך אדמה סמויה מעין, נסתרת אף מעין המשורר עצמו. השיר אינו שייך לו אלא למישהו אחר החי בו וטווה לו הגיגים משלו על החיים, כמין צופה המגלה עניין בדברים מזווית שונה למדי מזווית הראיה הפרטית של אישיותו היומיומית, האחוזה בזוטות. 272 עמ'

86

פדיון נפש

שירי נאבקים על וידוי ותובנה ומחוללים מעין ריקוד ספירלי מוזר בינם לבין עצמם. לרגע, דומה שהם מתקדמים הלאה, פותרים או מדלגים על חידה עתיקה, שתמיד זנבה אחריהם, ולפתע, הם שבים אל מקומם הראשון, כמו כלום לא קרה והמשיח שממנו ציפו לגאולה התגלה כמשיח שקר. אולי זו דרכו של התיקון הזה שכפוף להיגיון אחר, ליופיו של הכאוס, להנד כנפיו של פרפר היוצר אפקט בלתי צפוי. 215 עמ'

86

צליין פצוע

ושוב אנחנו כאן, במפגש העתיק בין אהבה ומוות. זה פשוט, שההוויה הקודמת צריכה להתמוסס כאשר הוויה חדשה נולדת. בכל אהבה עמוקה, היולדת חיים, חייב להופיע מוות מסוים, פרידה מסוימת מהאני שהיית קודם לכן, לפני שנמהלת בישות אחרת. אחרת, המיזוג לא היה עמוק וכל אחד נשאר מה שהיה קודם לכן. זו לא היית כוונת המשורר וזה לא מעניין אותו. מעניין אותו איך נולדים מחדש בכח האהבה. לכן, הוא כל הזמן מתעסק עם מצבי היתוך קיצוניים המתחוללים בטמפרטורות גבוהות. 178 עמ'

68

שעשוע המלך בעצמותו

ספר זה יסודו בתפיסה שהעולם והנפש הם רסיסים של ההוויה האלוהית. הוא מתחיל בהתנפצות העולמות, בשברון הנפש, ונוסק אל העדנה ואל התחייה. קוטבו האחד, ה'תהו' – הכאב והגעגועים, תודעת ניתוק מהמקור האלוהי וצמאון נורא לשוב אליו. קוטבו השני, ה'תיקון' – היחוד מתוך אהבה, מתוך התפעמות ויפעה. 128 עמ'

46