ספרים על אמנות

שובו של החולם - האמן כשאמן שבטי

המונח VISIONARY ART – אמנות חזיונית, הוא מודרני יחסית ואפילו מומחים יתקשו להגדירו. דומה, יש כאן אסכולה יחודית, שהקדישה את עצמה לחיפוש דרכים לתאר מציאות שהיא באחת מוחשית ופנטסטית. היא רואה במציאות הפיסית הפשוטה מעין 'דלת תפיסה' אל ממשות עמוקה וססגונית יותר. אכן, באותה נשימה, היא מיסטית, סימבולית וסוריאליסטית. היא ספגה אל תוכה את החזיונות הדתיים, חלקם יפים להפליא וחלקם חולניים, של הצייר הירונימוס בוש, את הפאתוס הפיוטי והעוצמה הדרמטית של המשורר והצייר ויליאם בלייק, שיצר לו מיתולוגיה פרטית משלו בפיוט ובציור, שעד היום מפליאה אותנו ביופי ובמסתורין שבה. בעקבות הסימבוליסטים היא מחפשת את הארכיטיפי והרב-ממדי ב'תמונות קמאיות', העולות ישירות מן התת מודע אך גם מעובדות בכשרון ועומק המחשבה כדי להפוך אותן לסמלים אוניברסליים של הנפש האנושית. מן הסוריאליסם היא אמצה בהעזה רבה את החופש מכבלי ההגיון כדי להתמסר לרצף אסוציאטיבי של המוח הנאמן לחוקיות משלו. 196 עמ'

86

חזיונות של ריאליסם פנטסטי

בימי ילדותה המאותגרים והקסומים של האנושות, הדחף היצירתי מצא לעצמו ביטוי טהור שבו התמזגו ללא הפרד ריאליה ופנטסיה, הפנים והחוץ, האישי והאוניברסלי, החד-פעמי והאלמותי, החיפוש העצמי ופולחן האלים. בהנחה שהאדם היה קרוץ מתחילת קיומו מן 'החומר ממנו עשויים החלומות', אין ב'אמנות' שום דבר מיוחד על חיי החולין הרגילים. לכל היותר, מדובר במידת החירות שבה מתירים לרוח לחפש את עצמה בהרהורי לבה ללא שום נקיפות מצפון על כך שהיא מזניחה את הישרדותה היומימית. 266 עמ'

86

ניסים זעירים של יופי - אמנות בהשראת העולם המיקרוסקופי

אחד הכלים הנהדרים לעתידנו הוא השילוב יוצא הדופן שבין המדע לאמנות. המדע יכול להעצים לאין שיעור את כח ההסתכלות שלנו בטבע וללמד אותנו על יופיו הנסתר. הוא יכול להעניק לנו אמצעים ללכוד את הסמוי והחמקמק מן העין. בעזרתו אנו יכולים להתעמק בלב האטום ולהציץ אל שחר הבריאה. הוא גם מוסר בידינו כלי יצירה משוכללים ורבי עוצמה להפיק יופי אינסופי בכל היבט של חיינו. באופן זה, אנו יכולים לאחד את האמת עם היפה. וכל זאת, בעודנו זוכרים היטב, שאת האמת והיפה חייבים לאחד עם... הטוב. 150 עמ'

82

ריאליסם מקודש - האמנות המודרנית כקידוש החולין

אחד התפקידים החשובים ביותר של האמנות המודרנית לעומת זו הותיקה היתה לגלות לך מחדש את... המוכר והשכיח – להפתיע אותך דוקא עם משהו שראית אלפי פעמים סביבך, ובאופן זה לרענן את רוחך, אולי אפילו לאפשר לה לידה חדשה. אין ספק, זה הרבה יותר קשה מאשר להפתיע אותך עם דבר מה שמעולם לא ראית קודם לכן, כגון היצורים הפריקיים שהופיעו ב'קרקס המוזרויות' – אישה עם זקן, איש זאב, איש פיל, תאומים סיאמיים, נער תנין, שעורו קשקשים, אדם או גמד שלא דרך הטבע, וכיוצא באלו. 'שלא כדרך הטבע' אמרנו? לא בהכרח. הטבע הוא יצירתי הרבה יותר מכפי שחשבנו. הוא נצמד לנורמה בכפייתיות אך מדי פעם הוא משעשע את עצמו בחידוש מסמר שיער כשהוא נוטל דבר מה נורמלי והופך אותו לביזרי, מגוחך או מפלצתי. די בעיוות קל כדי לעורר פחד, דחייה, ועם זאת, גם לא מעט סקרנות. ודי במיקוד האינטנסיבי כדי להפוך משהו לנוכח יותר, להעניק לו הילה מאגית כלשהי. 185 עמ'

84

קסם החלודה - היופי השברירי של החולף

תאר לך ילדה קטנה עם בובת סמרטוטים מרוטה. אולי תחשוב שהיא הייתה שמחה לקבל בובה אחרת תמורתה, חדשה, עשויה פלסטיק ולבושה כמו ברבי, שהיא כמובן, הרבה יותר יפה מזו שלה. אבל אתה לא מבין כלום בילדות קטנות. אתה לא מבין שהבובה הזו יפה בעיניה כפי שהיא. היא יותר מיפה, היא מיוחדת לה, היא אחת ויחידה. היא ספוגה בכל כך הרבה רגש שהילדה הזו הרעיפה עליה שאם היית חש זאת, היית מתחיל לבכות מרוב התפעלות וצער. לא, הסימטריה אינה מושלמת. העור אינו לגמרי חלק, האיברים לא לגמרי בנויים על פי 'חתך הזהב'. האם זה מה שאתה רוצה, 'חתך זהב'? היופי הזה, הקלאסי, אולי מספר לך למה התנהלה מלחמה עשר שנים עבור בעלות על האשה היפה ביוון, הלנה. אבל הוא אינו מספר לך כלום על הקסם שיש לבובת הסמרטוטים של אותה ילדה קטנה. כאשר אתה חושב על וואבי-סאבי תשכח מחתך הזהב, תשכח מהלנה מטרויה, תשכח מאותה שלמות פלסטיק שיש לבובת הברבי. תחשוב רק על בובת הסמרטוטים של ילדה אלמונית שהפיחה בבובה המרוטה שלה כל כך הרבה חיים בכח האהבה של לבה הטהור, התמים. 233 עמ'

86

אמנות - אידיאה, ביטוי עצמי, כישוף

מרביתן של יצירות המופת אינן 'יפות' במובן הרגיל. האמן אינו רק מדריך המבקש להכניס אותנו לעולמות שמימיים שופעי יפעה. יותר מכל, הוא מדריך, מיומן אך קצת הזוי, אולי מטורף, לנפשו שלו. הוא עורך לנו סיור לא רק בגני העדן שלו, אם הוא בכלל טורח או מסוגל לעשות זאת. הוא עורך לנו ביקור בגיהנום הפרטי שלו. הוא מנסה להיפטר מן המצוקה שלו. הוא משליך אותה על בד הציור או מבטא אותה במלים על הנייר. הצופה או הקורא משמש לו כאן ככומר מוודה או אם רחימאית, שאמורים לגאול אותו מהסודות והסיוטים המבהילים את נפשו. 252 עמ'

86