טרס מק'נה (1946-2000) מהפכן חברתי ואנרכיסט מזן חדש, קיצוני בהרבה מכל קודמיו, שחמק מתחת לעינו הפקוחה של 'האח הגדול' – המדינה, רק מכיוון שהיה כה חריג עד שנחשב לשוטה קדוש, בלתי מסוכן, שאין צורך לרדוף אותו. אך קולו האמיץ ויוצא הדופן של טרנס מק'נה לא נדם עם מותו. בדיוק להיפך, הוא הולך ומתחזק לאורך השנים בסיוע כמה ספרים שכתב ומאות הרצאות מרתקות, מעוררות מחשבה והשראה, שהותיר ברשת האינטרנט במגוון מפתיע של נושאים. מדובר בחוקר תודעה, מיסטיקן, פילוסוף, משורר מטאפיסי, אנתרופולוג, מומחה לדת השוואתית, מתבודד, מבקר תרבות, שאמן, אלכימאי ופסיכונאוט פסיכודלי, שבדרכו ההזויה והמלומדת רצה להעניק לנו מתנה גדולה – חידוש הקשר עם המסורת השאמנית, היקום והמימד הנסתר והאינסופי של נפשנו. 261 עמ'


  • קטגוריה: החוויה האנושית לסוגיה

מחיר:86

500


קנה עכשיו!

תיאור

פרק ראשון

תביעת בעלות על התודעה שלנו

'הנוכחות של ההתנסות הישירה'


1.

ה'פסיכונאוט' כחוקר תודעה


להיות אנושי פירושו להיות יותר מאשר 'קוף ערום' או אפילו יצור תבוני ומוסרי. אינך מגלה את זהותך העמוקה עד שאינך יוצר מגע עם המימד הטרנס-פרסונלי שבפנים – אתה יצור קוסמי מכיוון שהטבע הפלנטרי והיקום כולו משתקף בתוכך כמו בתוך מונדה.

ה'פסיכונאוט' הוא מונח חדש, עדכני, לתאר 'אסטרונאוט של החלל הפנימי', החוקר את התודעה בדרך היחידה שיש בה טעם – במסע פנימה לתוך נפשו. מעבורת החלל שלו עשויה להיות חוויה אסתטית מפעימה, ריגוש ארוטי חדור אהבה, טכניקת מדיטציה עתיקה, הליכה על גחלים, צום, תפילה, ריקוד פולחני או סם הזיה כלשהו כגון, האיוסקה, ל.ס.ד או פטריית פסילוסיבין פסיכודלית.

התודעה אינה אובייקט ואינך יכול לחקור אותה מבחוץ אלא בעקיפין, על ידי הביטויים שיש למצבי תודעה על הגוף ועל ידי העדות של האדם החווה. הגוף לבדו אינו מראה לך אלא 'קורלציה' – זיקת יחס כלשהי בינו לבין הנפש. אך 'קורלציה' אינה 'זהות' כפי שקלידי הפסנתר אינם... המוסיקה.

אם אתה חירש למוסיקה, חקור ככל שתרצה את הפסנתר, לעולם לא תגלה את 'המימד הפנימי' האמיתי שלו – המוסיקה שהוא מפיק. כך, אתה יכול להבחין בעליה או ירידה בלחץ הדם, דפיקות לב מואצות, התרחבות האישונים, שיבוש בקורדינציה, גניחות... זיקפה, פליטה, וכיוצא. אך זה לא יאמר לך דבר על החוויה הארוטית הפנימית של האדם.

חקר הנפש חייב להתבסס על עדויות שבעל פה מאת האדם החווה, אלא אם כן, המדען שלנו מוכן להיות גם שפן הנסיונות ולחקור... את עצמו. מהצד השני, כל אדם שבוחן את התנסותו הבלתי אמצעית מתוך סקרנות אמיתית ותוהה על 'היקשר המשמעות' של חוויותיו ראוי להיחשב מדען וחוקר תודעה.

החברה המודרנית שולחת מזה עשרות בשנים אנשים לחלל ואפילו הצליחה להנחית אחדים על הירח. לעומתה, החברה השבטית שלחה מזה אלפי שנים אנשים לחלל הפנימי והנחיתה אותם בעולמות אחרים, רבים מספור, שהם לדידנו 'חוצניים' לכל דבר. אותם אסטרונאוטים של החלל הפנימי כונו בעבר שאמנים והיום הם נקראים 'פסיכונאוטים' – האסטרונאוטים של הנפש.

מה יש לנו לחפש בחלל החיצון או הפנימי? ובכן, תחילה אנו מונעים על ידי סקרנות אדירה. נכון, סקרנות היא דבר מסוכן כפי שיעידו לא פעם חתולים שהסתבכו עם עצמם ולא הצליחו לרדת מן העץ הגבוה עליו טיפסו. אך האמת צריכה להיאמר, שחוסר סקרנות, אפילו מבחינה הישרדותית, היא עניין לא פחות מסוכן. היא כובלת אותך לידוע. בכך, היא לא מאפשרת לך להרחיב את המשאבים שלך. היא דנה אותך לחיים הקפואים בתוך הזמן.

לא פעם, חוסר סקרנות היא קטלנית שכן אינך מוכן כלל לקראת הבאות. סקרנות היא הדחף המרכזי של השימור העצמי ושל האבולוציה. היא קיימת בכל יצור חי, שכן כולנו חייבים לההתמצא ברמה כלשהי בסביבה שלנו כדי לאכול, להתגונן, לפרות ולרבות ולהכין את עצמנו למחר. וחשוב מזה, להיות פתוחים לבלתי צפוי.

כדי להרחיב את גבולות הידוע עלינו לקחת סיכונים כלשהם.

בני אדם שונים זה מזה בדחף הסקרנות הפועם בהם, באומץ הלב, באינסטינקט לשימור עצמי, ובאופן כללי, בצורך להתפתח ולהתעלות על עצמם. הדחף ההישרדותי הטמון בנו מהול תכופות בפחד מפני המוות, חמדנות עזה וצורך נואש לגונן על עצמנו. כאן, הסקרנות הטהורה משרתת את החרדה הקיומית והיא מופיעה בנטייה הקיצונית להימנע מסכנה באמצעות הסתגרות בתוך בועה קטנה או שליטה מוחלטת על המציאות. אנו חוקרים את העולם כדי להיות חזקים ועשירים יותר. המניע שלנו הוא פחד ותשוקה, היוצרים תכופות תוקפנות, שתלטנות ותחרות אלימה.

צא ולמד, שתכופות, הצורך הכפייתי, הנוירוטי, בהגנה עצמית מפני סכנה מוליד סכנות שהן הרבה יותר גדולות מן הסכנה המקורית, שכנגדה התגייסנו למלחמת חורמה.

הנועזים שבנו הופכים להיות הרפתקנים היוצאים למסעות אל ארצות לא ידועות, אנשי מדע המקדישים את חייהם להסתכל בטיפת מים מתחת למיקרוסקופ או בחלל הכוכבים מבעד לעינית הטלסקופ. הם חוקרים כל דבר שתחת השמש ומחוץ למערכת השמש בעזרת הכלים המשוכללים שהם עצמם הרכיבו כאשר הפכו את הידע המופשט לטכנולוגיה מעשית.

במקביל לחקר העולם החיצון, שהתרבות המערבית שלנו טפחה במסירות נפש, מונעת על ידי סקרנות, חמדנות ותאוות כיבוש, תמיד היו בקרבנו אנשים שפנו פנימה, לחקור את עצמם בדרגות שונות של העזה ועומק. חלק הפכו לשאמנים ומיסטיקנים שהחוויה שלהם הייתה כה מפעימה, סיוטית, ובכל מקרה, מהפנטת ומתאתגרת, שהם נמשכו לתוכם פנימה בחבלי קסם, פחד ויראת הרוממות.

חלק מאיתנו הפכו לאנשי רוח צלולי מחשבה שחיפשו פתרון לחידות היקום בכח שכלם. אנו מכנים אותם פילוסופים ואנשי הגות. אם הראשונים דומים לקוסמים מן האגדה, חסידי המיתוס, הזן השני סוגד לאל חדש שהופיע לפני כמה אלפי שנים שמכונה 'לוגוס'. הם מאמינים שיש במציאות סדר והכרח מוחלט הדומה להכרח הגיאומטרי. השכל האנושי הוא היבט של אותה אינטלגנציה קוסמית שבראה את העולם. ולכן, לדעתם המלומדת, מה שנכון בשכל חייב להיות נכון במציאות.

כאשר אתה יוצא אל החלל הפנימי על שטיח מעופף של חלימה צלולה, סמי הזיה או מדיטציה כלשהי, אתה עשוי לפגוש עולמות שלא שזפתם עין מעולם, ושמא אלים קדומים, ארכיטיפים שהם ספק תמציות זכרון טרנספרסונלי או חוצנים לכל דבר.

אחת המשימות החשובות ביותר של חוקרי ארצות לא ידועות הייתה מאז ומעולם ציור מפות – 'קרתוגרפיה'. המפה מאפשרת לבאים אחריך להתמצא מראש בשטח וכך מעניקה להם כלי חשוב להמשך המסע. ככל שהמפה מפורטת יותר, כך טוב יותר. בכל אופן, חוקרי ארצות ראויים לשמם הם אנשים שלא אוהבים מפות. הם מציירים אותן... למען אחרים. אישית, הם מעדיפים לשוטט במקומות חדשים, שטרם סומנו על מפה כלשהי. הם אוהבים את הלא ידוע. וכך, אחרי שמיפו ארץ לא מוכרת אחת, שנחשבה בעבר ל'טרה אינקוגניטו', הם מיד ממשיכים הלאה אל... 'הגבול האחרון', שרגל אדם טרם דרכה בו.

וגם חוקרי החלל הפנימי ציירו מאז ומעולם 'מפות', שנועדו לבאים אחריהם. אלו הם 'מפות תודעה' והן מתארות בצורה סמלית את הארצות הלא יודעות השוכנות בתוך גולגלתנו, ושמא, באותה 'מציאות אחרת', שאפשר להיכנס אליה אחרי הכנה מתאימה... אלא אם כן, היא עצמה מזמינה אותך פנימה, ולא פעם, 'חוטפת' אותך למימד שלה מתוך הפתעה גמורה.

2.

תביעת בעלות על התודעה שלנו

טרס מק'נה (1946-2000)

מהפכן חברתי ואנרכיסט מזן חדש, קיצוני בהרבה מכל קודמיו, שחמק מתחת לעינו הפקוחה של 'האח הגדול' – המדינה, רק מכיוון שהיה כה חריג עד שנחשב לשוטה קדוש, בלתי מסוכן, שאין צורך לרדוף אותו. אך קולו האמיץ ויוצא הדופן של טרנס מק'נה לא נדם עם מותו. בדיוק להיפך, הוא הולך ומתחזק לאורך השנים בסיוע כמה ספרים שכתב ומאות הרצאות מרתקות, מעוררות מחשבה והשראה, שהותיר ביוטוב במגוון מפתיע של נושאים.

מדובר בחוקר תודעה, מיסטיקן, פילוסוף, משורר מטאפיסי, אנתרופולוג, מומחה לדת השוואתית, מתבודד, מבקר תרבות, שאמן, אלכימאי ופסיכונאוט פסיכודלי, שבדרכו ההזויה והמלומדת רצה להעניק לנו מתנה גדולה – חידוש הקשר עם המסורת השאמנית, היקום והמימד הנסתר והאינסופי של נפשנו.

טרנס מק'נה הפך להיות הדובר והנביא החדש של העידן הפסיכודלי, שדומה כי נסתם עליו הגולל אחרי שהממשלה הוציאה את מרבית סמי ההזיה מחוץ לחוק. האיש הזה, שנדמה במבט ראשון עדין נפש ושברירי במידת מה, אינו רק משורר מטאפיסי שהצליח להעביר את מחשבותיו בסגנון יוצא דופן – מדויק מבחינה מדעית, עשיר מבחינה פילוסופית ופיוטי בלשונו, אלא גם אדם עשוי ללא חת, שהעז לפלס דרך ביערות הגשם העבותים והמסוכנים ביותר של התודעה האנושית. מדובר באדם עוצמתי במידה יוצאת מן הכלל, שהחשיפה ללא ידוע היא עבורו מפעימה ומעוררת השראה ואפילו היא 'מורחת' אותו על מחצית הגלקסיה ומשליכה אותו לצד השני של חלל הכוכבים.

לעניות דעתי המלומדת, טרנס מק'נה הוא הפסיכונאוט הגדול מכולם, שהפך להיות מורה דרך לעידן מודרני, שאמור לחדש את המסורת השמאנית העתיקה ובעזרתה להשיב על כנו את הקשר של המין האנושי עם הממדים הנסתרים של גאיה ושל הקוסמוס כולו. מדובר ב'תחייה ארכאית', מיסטית במהותה, שהיא בעת ובעונה אחת גם תביעת בעלות מחודשת על התודעה שלנו.

וכך הוא אומר לקהל שומעיו הנפעם והמבוהל במקצת:

"עלינו לומר את מה שמעולם לא נאמר. לראות את מה שמעולם לא נראה. לצייר, לשיר, לפסל, לרקוד ולעשות מה שמעולם לא נעשה. לדחוף את גבול היצירתיות והשפה וכל מה שבאמת חשוב; לזאת אני קורא 'הנוכחות של ההתנסות הישירה'. זהו מונח מפואר אשר אומר בפשטות, שעלינו להפסיק לצרוך את התרבות שלנו – במקום זאת, עלינו ליצור תרבות;

אל תצפו בטלויזיה, אל תקראו מגזינים, אפילו אל תאזינו לערוץ המוסיקה. הפיקו בעצמכם את המופע שלכם.

הצומת של החלל והזמן שבה אתם נמצאים כאן ועכשיו היא החלק המיידי ביותר של היקום שלכם ואם אתם טרודים במייקל ג'קסון, בביל קלינטון או במישהו אחר, הרי שאתם מחלישים את עצמכם ומוותרים על עוצמתכם למען איקונים סמליים – איקונים המתוחזקים על ידי המדיה האלקטרונית.

אתם רוצים להתלבש כמו 'ההוא' או לעצב את שפתיכם כמו ה'היא', וכיוצא. סוג החשיבה הזה הוא לא יותר מזיבולי שכל. זו הסחת דעת שהתרבות עצמה יוצרת.

מה שממשי הוא אתם; החברים והמכרים, רגעי השיא, האורגזמות, התקוות, התוכניות והפחדים שלכם.

נאמר לכם שאתם חסרי חשיבות, שוליים. נאמר לכם שעליכם להשיג תעודה, להשיג עבודה, להשיג דבר זה או אחר. מפה לשם, אתם הופכים לחלק מן המשחק.

עליכם לתבוע בעלות מחודשת על תודעתכם, לשחרר אותה מידיהם של מהנדסי התרבות, שרוצים להפוך אתכם למפגרים חסרי בשלות, שצורכים את כל הזבל הזה, שהם מייצרים מעצמותיו של עולם גוסס."

הרי לכם, מניפסט אנרכיסטי עשוי ללא חת והיסוס הקורא לאזרח הקטן לשחרר את עצמו מן המטריקס החברתי – ליצור תרבות במקום לצרוך תרבות. וחשוב מכך, לחפש את עצמו ללא שהיות בעודו מפקיר לאנחות את גבורי המדיה והסלבריטי שלו. פלא איך מחברו הגאוני, טרנס מק'נה, שאפילו שמו הפרטי מעיד על נטייתו המולדת לטרנס ויציאה מן הדעת, לא מצא את עצמו מאחורי סורג ובריח או בבית משוגעים בחסות 'האח הגדול'.

אולי המדינה סומכת על כך, שרובנו פשוט לא ממש מעוניינים בחופש הזה שטרנס מק'נה מטיף לו בהתפעמות. המדינה קראה בעיון את ספרו של אריך פרום 'מנוס מחופש' ולמדה מתוך חדוות הדעת, שאין לה מה לדאוג – אנשים לא באמת רוצים לצאת לחופשי, שהרי הדבר היה מחייב אותם לחשוב בכוחות עצמם ולקחת אחריות אישית. הם מעדיפים לסמוך בעינים עצומות על 'האח הגדול', יודע הכל והכל יכול – הורה קוסמי רחום, שישמור עליהם ויוביל אותם בבטחה אל עתיד מוזהב המצוי אי שם... באחרית הימים.

אכן, יש בנפש יער גשם הומה, ססגוני, מופלא ומסוכן, ושמא, עולמות בתוך עולמות לאינספור, האחד סוריאליסטי וחוצני ממשנהו. רובנו, לא אוהבים לפגוש את המסתורין הזה שבפנים, המאיים על שכלנו ועל תחושת הזהות והרציפות שלנו;

אין זה קל לגלות שאתה לא האדם שחשבת שאתה. באחת, אתה מרכז הבריאה וגם כלא-נחשב, 'בועת תפיסה' זעירה המרחפת בחלל אינסופי. דומה, היא עשויה לפקוע בכל שניה, אך היא מגלה חוסן בלתי רגיל, ההופך לא פעם לתחושה של... נצחיות. וכך, אחרי חרדת הביעותים מפני המפגש האימתני עם הלא ידוע, האינסוף, אתה עשוי לגלות את... האלמותיות שלך.

השכל נועד להגן עלינו מפני אימת המרחבים של החלל הפנימי הזה, אך תכופות הוא הופך משומר לסוהר.

טרנס מק'נה קורא אותנו לתבוע בעלות על החירות שלנו ולחקור את עצמנו כאוות נפשנו. המדינה אסרה על הסמים לא מכיוון שהיא מסורה לאזרחיה כמו אמא טובה, המנסה להציל אותם מסכנות. טרנס חוזר ומזכיר לנו: "המדינה אינה הידידה שלכם". המדינה תובעת מאיתנו ציות, שכן היא חפצה לשמור אותנו תחת פיקוח הדוק ככל האפשר.

השאלה המרכזית שבה עסוקה כל פוליטיקה, מדעת ושלא מדעת, היא: מי שולט בתפיסת המציאות של בני האדם?

מאחורי כל החוקים והמוסכמות של החברה יש תמיד אג'נדה נסתרת, מאבק תמידי בין תפיסות מציאות שונות, שאינן עולות בקנה אחת עם השניה. אנו מעצבים את הזהות האישית שלנו בהתאם לתפיסת המציאות שלנו. לכן, כאשר מישהו מאיים עליה, הוא מעורר בנו תחושת סכנה קיומית. אנו כפויים להגן על הזהות הזאת ועל השקפת העולם האמונית שלנו ואנו מיד יוצאים למלחמה על אלו המסכנים את סמכותה המוחלטת בעינינו.

מרבית סמי ההזיה אינם כה מסוכנים כפי שהמדינה מציגה אותם. הם מסוכנים רק כאשר נוטלים אותם מתוך בערות ילדותית, ללא שום אמצעי זהירות. אך גם לחצות את הכביש מבלי להסתכל ימינה ושמאלה הוא עניין מסוכן, שלא לומר כלום על להביא לעולם ילד כאשר ההורים עצמם עדיין כל כך... ילדותיים.

המדינה אסרה אפילו על המחקר המדעי בסמים אלו, אך בכך רק יצרה מחתרת פסיכודלית ואת קרטלי הסמים הגדולים בעולם. מזה עשרות בשנים היא מנהלת מלחמת חורמה נגד השימוש בסמים, רק כדי לגלות שמספר המתמכרים עולה בכל שנה. המלחמה הזו היא שלומיאלית להחריד ועולה לציבור הרבה יותר ביוקר מאשר היה עולה לו שימוש חופשי בסמים. מדובר בצביעות מתחסדת, חצופה ומטומטמת, המזכירה בכל את רדיפות הדת וצייד המכשפות מן העבר.

כמובן, שום בר דעת לא ימליץ על שימוש חופשי בסמים. החזון האמיתי של העידן הפסיכודלי הוא שימוש מבוקר בסמים, תחת השגחה רפואית והדרכה אחראית מתוך אימוץ המסורת השאמנית בת אלפי השנים שעסקה בהם לצורך פולחן, ריפוי ומסע חזון פנימי.

הפעם, אנו יכולים לחדש את המסורת הזאת ברוח של חקירה עצמית, חופש ויצירתיות, ממש כפי שעושים זאת יוצרי האסכולה של האמנות החזיונית.