חינוך חופשי לכל

• 'האדם החושב' כיצור לומד

 יש המגדירים את המין האנושי כ'הומו סאפיינס', שפירושו, 'האדם הנבון'. אחרים מגדירים אותו, כ'קוף עם שגעון גדלות'. מן הסתם, האמת עשויה 'להתמרח' אי שם באמצע בין שתי הדעות האלו. לאמור, יש לנו פוטנציה להיות חכמים אך אנו מתנהגים תכופות בטיפשות מחרידה הסמוכה אל שגעון גדלות, שהוא היפוכו ההיפר-אקטיבי והמאני של... תסביך נחיתות. כל הגדרה אחרת תתקשה להסביר פרקים לא מחמיאים בתולדות המין האנושי, שהם למרבה הצער, רובו של ספר ההיסטוריה שלנו.

 דעתי שלי, שיש להגדיר את המין האנושי כ"הומו סטודיו" שפירושו, 'האדם הלומד'. אנשים לא נולדים נבונים – הם לומדים להיות כאלו. אישיות תבונית, נאורה, היא פועל יוצא של המון השקעה... בחינוך. ומכיוון שחינוך הוא בעיקר עניין של סביבה חינוכית הולמת, דרושה קהילה שלמה כדי ליצור אדם של ממש.

 כל למידה מבוססת בתחילה על יכולת חיקוי. אפשר לקרוא לזה, 'אפקט מסמ"ד' – 'מאנקי סי, מאנקי דו'. הקופיף הקטן לומד בכך שהוא מחקה את הגדולים ממנו, בעיקר את אמו, שעמה הוא מבלה את שנותיו הראשונות. כילדים קטנים, אנו לא שונים בהרבה מן הקופיף הזה. ההבדל היחידי המשמעותי הוא יכולת המוח האנושי ליצור תבניות סמליות מורכבות ובאופן זה להבין שפה. ועדיין, גם לימוד השפה נעשה בתחילה על ידי חיקוי של האנשים סביבנו המדברים את השפה.

 נוירולוגים הצליחו לאתר במוח סוג של נוירונים האחראים על החיקוי שהם מכנים 'נוירוי מראה', שבין השאר מהווים את החיווט הבסיסי לחוש האמפטיה – יכולת ההזדהות הרגשית עם הזולת. אנו רואים מישהו בחוץ העושה או חווה דבר מה, והנוירוינים האלו מפיקים עבורנו סימולציה פנימית כאילו היינו אנו עצמנו באותה סיטואציה, חווים את אותן חוויות ומבצעים את אותן הפעולות. 

השפה אפשרה לנו ליצור 'מציאות וירטואלית' – מלים מייצרות דימויים ורעיונות בנפש, שאם הם חזקים דיים, הם מרכיבים מעין 'מציאות' הקיימת רק במוחנו. הכח המדהים הזה ליצור סביבה 'מדומה', מנטלית, דמיונית וסמלית, ולהגיב אליה, הוא ה'גֵן' המסתורי, שאעלה את האבולוציה התרבותית שלנו על 'המסלול המהיר' בהותירו מאחור את נתיב האבולוציה הביולוגית, האיטית ממנה לאין שיעור. כל אימת שנוצר כלי חדש להפצת השפה, תהליך הלמידה האיץ עצמו. כך, בתחילה, כדי לשמוע סיפור היה עלינו לשבת סביב מדורת השבט להאזין לאחד הזקנים. אם לא יצא לנו להימצא באותו הערב סביב המדורה, יכולנו לשמוע את הסיפור מקרוב משפחה שהיה שם ושמע את הסיפור, תוך סיכון, שהוא ישכח חלקים ממנו או ישבש אותו. 

מרגע שהומצא הכתב, המצב הזה השתנה מיסודו. אם רק רכשנו את אמנות הקריאה, היינו מסוגלים כעת ליטול חרס או פאפירוס, ולקרוא את אותו הסיפור בזמן ובתנאים שלנו. וזאת, ללא שום שכחה או שיבוש של 'המתווך' האנושי. יכולנו להעתיק את הסיפור הזה ולהעביר אותו הלאה, ללא הבדל בין המקור לבין ההעתק. בכל אופן, להתקדמות הזאת היה מחיר מסוים – החוויה סביב מדורת השבט, נוכחותו של השאמן מספר הסיפורים, שנטל אותנו עימו לחוויה רוחנית שהייתה מעבר למלים עצמן. 

 היו כאלו שצפו שהמצאת הכתב תחליש את כח הזכרון של האנשים, שהרי כעת, לא היה צורך לזכור בצורה כה מדוקדקת את הסיפור המקורי. בכל מקרה, בתקופה הקדומה רק מעטים ידעו קרוא וכתוב, בעיקר הלבלרים שהיו נחוצים לניהול המדינה, האצילים שהבינו את כח השליטה הטמון בכך, הכוהנים שמגילות קלף ופאפירוסים הפכו בשבילם לתשמישי קדושה והמלומדים, החיים בספרים. המועדון היוקרתי, הקטן והסגור, של יודעי קרוא וכתוב עבר משבר רציני כאשר התחוללה מהפכה בשיטות הלימוד בעקבות המצאת הדפוס של גוטנברג במאה החמש-עשרה. גם לפני כן הדפיסו ספרים אך הם היו נדירים ויקרים ורק האצולה, הכמורה ובעלי ההון יכלו להרשות אותם לעצמם. המצאת הדפוס פתחה עידן שבו ספרים הפכו זולים  ונגישים לכלל האוכלוסיה. לדבר זה הייתה השפעה מצטברת רבת השלכות על כל תחומי החיים. היא בשרה את תקופת הנאורות, את חוק לימוד חובה במדינות המתקדמות, ולמעשה, הניחה את הבסיס לתקופה המודרנית שלנו, המכונה בצדק, 'עידן המידע'. 

 ספר המורכב ממלים, איורים וצילומים, הוא שער ל'מציאות וירטואלית' בסיסית. אתה מתחיל לקרוא ומוצא את עצמך בסביבה חדשה, 'מדומה', המנותקת לגמרי מן הסביבה המיידית המוחשית שלך; אתה יכול למצוא את עצמך בקו זמן אחר או ביקום חלופי. אתה יכול לנסוע לארצות רחוקות או לכוכב אחר. אתה יכול להאזין לאפלטון ולאריסטו כמו השתתפת בשיעור שנתנו באקדמיה שבאתונה העתיקה. תוך כמה שנים, אם אתה אוהב ספרים, אתה יכול לחיות מאות ואלפי גלגולים שונים במספר בלתי נדלה של מציאויות חלופיות. הכל תלוי באיכות הסופר, בכשרון המאייר או הצלם ובכח הדמיון וההזדהות היצירתית שלך כקורא.

 אך הטכנולוגיה לא דרכה במקום. במאה העשרים שפרנו את שיטות הדפוס והפצת המידע והמצאנו את הרדיו, הקולנוע והטלויזיה, ששוב הביאו לתאוצה מדהימה בכושר הלמידה שלנו. בעקרון, מדובר בשכלול כח ההמחשה. ככל שאפשר להציע להכרתך גירוים מוחשיים או 'חוויתיים' יותר, כך הלמידה משאירה חותם חזק וממושך יותר. כמובן, במקביל, התעוררה הבעיה שאתה חי בעולם המוצף במידע מעבר לכח ההכלה של האדם הגאוני ביותר. בעקבות המצאת המחשב – הכלי האולטימטיבי לאחסון ועיבוד מידע, והופעתה של רשת האינטרנט, קבלנו כלים חדשים, רבי עוצמה, להפצת ידע ושכלול היצירתיות. וכעת, בעקבות פיתוחים של אינטליגנציה מלאכותית, אנו על סף מהפכה עצומה בכח הבסיסי המעצב את התרבות האנושית שלנו. 

• החינוך הרגיל כמערכת דיכוי

 הביקורת על שיטות החינוך היא קדומה... כחינוך עצמו. כבר במצרים העתיקה אנו מוצאים פאפירוסים המעידים שמורים מתלוננים על תלמידיהם קשי העורף וחסרי המשמעת, וגם להיפך, תלמידים המתלוננים על מוריהם הסמכותיים, וזאת, בזמן שעוד היה מותר להם 'להרביץ תורה' בתלמידיהם– להחטיף מכות ועונשים, בבחינת, 'חוסך שבטו – שונא בנו... ותלמידו'. בקליפ הבא, אנו נפגוש ביקורת רצינית על מערכת החינוך של ימינו מפי מומחה לדבר, קן רובינסון. לדעתו, מערכת החינוך של ימינו קוטלת ביעילות את סימני היחודיות, הסקרנות והיצירתיות של התלמידים. לפני שאנו ממשיכים הלאה, כדאי לנו לשמוע את שיחת טד המפורסמת הזאת, שתובעת מאיתנו מהפכה בשיטות החינוך ולוא מעצם העובדה, שהחינוך הרגיל מסוכן לילדים שלנו. 

להיקשר שלנו, אין לנו צורך להצביע על המובן מאליו – כל שיטת חינוך בעבר תאמה לחברה שפיתחה אותה. החברה המודרנית עברה שינויים כה מהפכניים שהיא חייבת לפתח שיטות לימוד חדשות המתאימות לקצב החיים המסחרר שלנו. בעידן של אי ודאות, כל מה שהביא להצלחה בעידן הודאות לכאורה, נעשה לא רק אי-רלוונטי אלא סיבה לכשלון וקריסת מערכות. 

חשוב לא פחות, הטכנולוגיה מעניקה לנו כלים חדשים, נפלאים, להביא כמעט כל אחד להישגים שפעם היו נחלתם של יחידי סגולה חביבי מועדון יוקרה זה או אחר, הסגור לאחרים – אצילים, בעלי הון או גאונים מלידה. במאמר זה אתייחס בעיקר לפער הבלתי מתקבל על הדעת בין עשירים ועניים בכל הנוגע לחינוך. תחילה, מאות מליוני ילדים ברחבי העולם עדיין אינם זוכים למסגרת לימודית הולמת. 

במדינות רבות קיים אמנם חוק חינוך חובה אך מערכת החינוך אינה בחינם. היא מטילה עומס כבד על ההורים ולא כולם יכולים לעמוד בו. יתרה מזאת, חינוך החובה אינו כולל לימודים גבוהים. התלמידים המסוגלים והחפצים להמשיך את לימודיהם מתרבים בקצב מהיר יותר מהמוסדות להשכלה גבוהה. הדבר הופך את תנאי הקבלה לתחרותיים ביותר. מה עוד, שהדבר 'הגבוה' ביותר בהשכלה הזאת הוא... שכר הלימוד. 

וכך, יוצא, שהדמוקטיה הנאורה שלנו מטפחת שוב את... העשירים בעודה מגדילה בצורה משמעותית את הפערים בין בעלי היכולת לחסרי היכולת. האמת, אין שום סיבה לכנות דמוקרטיה כזאת 'נאורה' – בעיני, יש לה עדיין הרבה מה... ללמוד. לימודים הם צורך בסיסי ומדינה נאורה חייבת להפוך אותם נגישים לכל, לרבות את ההשכלה הגבוהה. מדינה שמפלה בין תלמידים מסיבה כלשהי, במיוחד מסיבה כלכלית, היא מפגרת בהתפתחותה. מדינה המכניסה את הסטודנט העני שלה לחובות כבדים עוד לפני שהתחיל בלימודיו, היא תאגיד פשע, הממקסם את רווחיו על חשבון החלשים והפגיעים. חינוך חופשי לכל הוא סימן מובהק של קהילה נאורה, שדואגת באמת לעתיד ילדיה. 

• הכח של הלימוד הדיגיטלי

  בקליפ הבא נפגוש צעיר אמריקאי ממוצא הודי, סלמאן חאן, שבכוחות עצמו פתח אקדמיה שהפכה מפורסמת בכל העולם הוירטואלי – 'אקדמיית קהאן'. זה התחיל כאשר סאלמן העלה ליוטוב כמה קליפים שבהם ביקש לסייע לאחיינתו בלימודי המתמטיקה שלה. להפתעתו, תלמידים רבים נוספים הצטרפו חיש ל'קורס' שלו. 

תוך זמן קצר, השיטה שלו נפוצה ברשת – היא הפכה 'ויראלית'. היא ענתה על צורך בוער של תלמידים שהיו זקוקים בדחיפות לעזרה בלימודי המתמטיקה. הם מצאו שהקליפים שלו מאפשרים להם להבין את הנושאים ולשלוט בהם. הכל הפך פתאום פשוט ומובן יותר. 

סלמאן הדגיש בעיקר את החשיבות של השלמת פערים בלימוד. דילוג על שלבים יוצר תשתית רעועה, שבסופו של דבר מביאה את הלימודים לעצירה. המשל שלו, כאשר יסודות הבניין רעועים, כל הסיכויים שהבניין יתמוטט בהמשך. הוא ביקש מתלמידיו לשלוט בכל שלב לפני שהם ממשיכים הלאה. כפי שההשגחה נוהגת לפעמים, כאשר רוחה טובה עליה, אחת מתלמידותיו ברשת הייתה בתו של ביל גייטס, שהתרשם עמוקות מהשיטה הלימודית של הצעיר והשקיע בפרוייקט שלו כמה מליוני דולר. 

כיום, סלמאן נעזר בכמאה מורים נוספים לייצר אלפי קליפים יפים בתחומי לימוד שונים המסייעים לכמאה מליון תלמידים ברחבי העולם. הוא חוזר ומדגיש שכל הרעיון שלו הוא להפיץ את הלימוד בחינם, כך שכל מי שרוצה יוכל לזכות בהשכלה בכל הרמות ללא שום הפלייה – בשפה שלו, 'חינוך ברמה עולמית בחינם לכל אחד, בכל מקום'. אני לגמרי מסכים איתו. 

אחד האנשים היקרים ללבי בזכות התרומה שלו לחינוך החופשי בעולם הדיגיטלי החדש שלנו, הוא פרופסור סוגטה מיטרה, שגילה עובדה מפתיעה: כאשר נותנים לילדים גישה חופשית למחשב, הם בכוחות עצמם מתחילים תהליך מדהים של לימוד עצמי. וזה דבר הניסוי המפורסם שערך באחד מהרחובות של העיר דלהי, הידוע בשם 'ניסוי החור שבקיר'; 

"בניסוי הוצב מחשב אישי בקיר אבן של משרד, מין קיוסק מידע, בשכונת מצוקה שבמחוז דלהי בהודו. ילדי השכונה גילו שמותר להם להפעיל את המחשב כרצונם. במחשב היו לומדות, תוכנות לימוד פשוטות, שהוצגו בו ללא הדרכה כלשהי. תוך זמן קצר החלו הילדים להכיר את המחשב, להפעיל את הלומדות ולהפוך מיומנים בשימוש בו. הניסוי הורחב לעשרות מחשבים דומים באזורים נוספים בהודו ובהמשך גם בקמבודיה. שוב ושוב הראו הניסויים שילדים ללא הבדלי סביבה, מעמד כלכלי או מיקום גאוגרפי, רוכשים בעצמם מיומנויות של שימוש במחשב ובאינטרנט." (מתוך מאמר על הנושא באתר 'אוריקה').

 האין זה דבר מדהים לגלות על האינטליגנציה האנושית? ללא שום ידיעה מוקדמת, מונעים מכח הסקרנות הטהורה, ילדי רחוב נבערים, שאפילו לא מדברים אנגלית, מתחילים להשתמש במחשב, לגלוש ברשת וללמוד במרץ כל מיני נושאים? התוצאות המפתיעות של הניסוי הזה הפעימו את סוגטה והעניקו לו תחושת שליחות. הוא חש שמצא את המפתח להפצת לימודים בקנה מידה רחב למאות מליוני ילדים מוזנחים ברחבי העולם, שמערכת החינוך לא לקחה עליהם שום אחריות. 

בקליפ הבא נפגוש בחור צעיר בעל יוזמה שהשקיע מחשבה רצינית על עתיד החינוך באפריקה ובעולם. כמו קודמיו, הוא גילה את הכח המדהים של המחשב ליצור סביבת לימוד בעלת ארגון עצמי ולאפשר השכלה המונית לכל, בעלויות מינימליות: "פרד סווניקר, מייסד 'האקדמיה למנהיגות אפריקאית', טוען כי באפריקה מגבלות כמו כסף, זמן וכיתות זמינות מספקות הזדמנות לדמיין מחדש את החינוך ולבנות את אוניברסיטת העתיד לאפריקה ומחוצה לה." 

דוקא כעת, שהחינוך המסורתי, במיוחד במוסדות להשכלה גבוהה, עומד בפני משבר כללי, יש הזדמנות נהדרת לחדש אותו מיסודו בעזרת הטכנולוגיה שבידנו. השכלה אינה רק התנאי להשגת מקצוע והכנסה טובה אלא שער לעתיד בכל תחומי החברה. היא הבסיס להנהגה חדשה, נאורה, שלא תהרוס את החברה על ידי שחיתות אלא תטפח אותה לעידן של שפע ורווחה לכל. 

הגיע הזמן לסגור מעגל עם... המדינה היחידה שקן רובינסון מצא את מערכת החינוך שלה מוצלחת באמת, פינלנד. מסתבר, במדינה הקטנה הזאת נערך ניסוי חברתי ממדרגה ראשונה שיש לכל שאר המדינות מה ללמוד ממנו. איך לדאוג לתלמידים במקום... לציונים. איך למקסם את חייו של התלמיד במקום למקסם את רווחיו של המעסיק שלו. פינלנד היא במקומות הראשונים בעולם בלימודי מתמטיקה ומדעים, אך לא פחות חשוב מכך, היא מטפחת את הספרות והאמנות היפה. היא מבינה כמה חשובה תקופת הילדות לטיפוח האישיות במלאותה. מעל הכל, היא מטפחת אנשים בעלי חשיבה עצמאית שמסוגלים להתמודד עם בעיות ולשתף פעולה, שחיים בחברה שאין בה פערי מעמדות בולטים. הממשלה שלהם חושבת, שמה שטוב בשביל הילדים, באמת טוב, טוב גם למדינה שלהם. 

האם הגענו לגן עדן? לא, עדיין לא, אבל לפחות יצאנו מ'עמק המוות'.