האם המסע בזמן הוא בכלל אפשרי? וכוונתי, מסע של ממש בקו הזמן, קדימה או אחורה, אל ההיסטוריה או אל העתיד? אמנם, סופרי הפנטסיה והמדע הבדיוני מבטיחים לנו שהמסע הזה בזמן אינו רק אפשרי, אלא שהוא כבר יצא אל הפועל. אך מה אומרים על כך גאוני הפיסיקה של המדע הרגיל? שנית, אם הוא אפשרי, איך ניתן להוציאו אל הפועל? האם אנו מסוגלים לבנות מכונת זמן או להשתמש באמצעי אחר כלשהו כדי לנסוע לאחור או קדימה בזמן? ושאלה שלישית, שהיא חשובה לא פחות לכל בר-דעת: בהנחה שהמסע הזה אפשרי ואנו מסוגלים להוציאו אל הפועל, האם כדאי לנו לערוך אותו? 205 עמ'


  • קטגוריה: סדרת הארכיטיפים

מחיר:84

500


קנה עכשיו!

תיאור

פרק ראשון

מדריך מקוצר לנוסע בזמן

טכנולוגיה, סדק בזמן וכח המחשבה

חווית הזמן הבלתי אמצעית שלנו נדמית פשוטה, כמעט מובנת מאליה... עד שננסה להסבירה במלים. אוגוסטינוס ביטא זאת כבר לפני אלף ושש מאות שנים באמרה מפורסמת: "מהו זמן? אם לא ישאלני איש, הריני יודע; אבל אם אחפוץ להבהירו לשואל, יתגלה בעליל שאיני יודע." אכן, כך.

1.

כולנו נוסעים בזמן כמו היינו שטים על פני נהר גדול. באחת, הזמן מובן לנו מאליו... ומסתורין המתעתע בנו. על-פי התחושה, הזמן הוא נזיל וגמיש. הוא מסוגל להתארך או להתכווץ. כידוע לכל, שעמום קטלני עשוי להאט את זמנך כמו בעינוי סיני מכאיב. משחק משעשע או סקס לוהט עשויים להאיץ את זמנך עד שתחוש שהוא נגזל ממך מתוך קנאה.

כאן, בעולם הסובייקטיבי, אין צורך להמציא מכונת זמן. הזכרון מסייע לנו 'לגלוש' בחופשיות אל העבר ואילו הדמיון 'מטיס' אותנו אל האפשרויות הבלתי מוגבלות הצפונות בחיק העתיד. אך לזמן האישי אין שום כוח השפעה על השעון האובייקטיבי. זה מונה את רגעיו בדייקנות קפדנית באותו שיוויון נפש סתמי ואין לו אלא את ההווה. הוא לא מסוגל לחזור לאחור או לדלג קדימה... אלא אם כן יימצא חור תולעת – מנהרה בתוך מרקם החלל, שאם ישרוד את כח המעיכה שלה, הוא יגיח לתוך 'קו זמן' אחר.

קל להבין את הדחף לחזור אל העבר. אנו כמהים להחזיר לעצמנו ילדות מאושרת, אבודה, לתקן עוול או להנצל מתאונה מצערת. אנו כמהים לקבל 'הזדמנות שניה' כדי להחזיר את החיים שלנו למסלולם או להפיק מהם משהו מוצלח יותר. לא פעם, תחושת ההחמצה היא נוראית. אנו מחפשים כל דרך לתקן אותה... ואפילו אם צריך לשם כך לחזור אל העבר ברגרסיה פסיכואנליטית או במכונת זמן.

ומה באשר לעתיד? כל כך הרבה החלטות גורליות מתקבלות במצב של חששות כבדים ואי ודאות. אם היה לנו חרך הצצה אל העתיד היינו משפרים לאין שיעור את ההחלטות שלנו. ותארו לעצמכם מה היה קורה אם היינו יודעים מראש את המספרים הזוכים בלוטו או מי הסוס האביר, שינצח במירוץ הבא.

הזמן שקבלנו עלי אדמות הוא המתנה היקרה ביותר שקבלנו – חיים. המשורר יאמר, ש'הזמן הוא דם החיים' ואילו הפילוסוף יאמר שהוא התנאי הבסיסי לכל קיום והתנסות. כל רגע הוא עולם מלא של אירועים. אך הזמן עשוי גם להחריד אותנו ללא הרף... כל אימת שאנו זוכרים איך האוצר הזה הולך ואוזל ללא הרף בין אצבעותינו. שעון החול מונה את שעותינו באדישות צייקנית, כמו גם השעון הביולוגי המתקתק בכל תא בגופנו.

דומה, את הכל אנו יכולים להחזיר לעצמנו לבד את אבידת הזמן. חכמים מזהירים אותנו חזור ושנה שלא להשחית את הזמן שלנו בחינם כי הוא לא יוחזר לנו. המאבד את הזמן להבל דומה למשחית זרעו לבטלה, לזה המקיז דמו אל החול או למשליך את זהבו אל מצולת הים. אין לך כסיל בעולם כמו זה שאינו זהיר ב'שמירת הזמן' – לנצל בצורה האופטימלית ביותר את הזמן היקר שהוקצב לו עלי אדמות.

אך הצורך לחיות תמיד בהווה הוא מגביל, אם לא לומר, מטיל אימה. הזמן שליט על הכל. הוא קובע את קצב התנועה שלנו ואת גורלנו. בסופו של דבר, הזמן מטיל עלינו את העונש הקשה ביותר שאפשר להטיל על פושע מועד או התאונה המחרידה ביותר שאליה יכול להיקלע החף מפשע – מוות!

משום כך, המאבק בזמן היה מתמיד משימה היאה לגיבור מיתולוגי. כך, גלגמש מחפש דרך להינצל מן המוות והולך לפגוש את אותנפשתים, האיש שניצול מן המבול שהביאו האלים על העולם והיחיד שהוענקו לו חיי נצח. אך אותנפשתים אינו יודע את סוד הנצח. בכל אופן, ברשותו צמח מסוים המסוגל להאריך את נעוריו של גלגמש ללא הגבלה. הוא מעניק אותו לגלגמש אך זה אינו שומר כיאות על המתנה היקרה שקבל ונחש גוזל אותה ממנו. כעת, דווקא הנחש הוא היחיד המסוגל לחדש את נעוריו בהשילו את עורו אחת לכמה שנים.

לכאורה, 'המסע בזמן' הוא המצאה מודרנית של ספרות המדע הבדיוני, שבדה ה.ג. וולס ממוחו הקודח. לאמיתו של דבר, הכח המניע את ההמצאה הזו הוא עתיק וקדום בנפש האדם כמו עלילות הגבורה של גילגמש. הוא חלק מן המאבק הבלתי פוסק שלנו בהתבלות האיטית, בהחמצה הרגשית ובמוות הבלתי נמנע.

אנו מחפשים כל דרך לחמוק מן הזמן ועושים כמיטב יכולתנו לנצחו. אנו כמהים להיות אדוני הזמן, ממש כמו ד"ר הו בסדרת הטלויזיה הנודעת, שכבר חי אלף שנה והוא משוטט ב'טרדייס', מכונת הזמן שלו, לכל רגע ביקום. מן הסתם, אין זה מקרה שדוקא 'אדון הזמן' נקרא 'הרופא', שהרי אנו תופסים את הזמן עצמו כסוג של מחלה חשוכת מרפא.

ד"ר הו, שמספר הנשמות שלו מרובה מזה של חתול, הוא 'היהודי הנודד' של כל הזמנים. בטרדייס, מכונת הזמן שלו, תוכלו לטייל לכל רגע על פני 'גלגל התמורות' – אל הרגע הראשון בהולדת היקום ואל הדקה האחרונה שבה יפח נשמתו. בינתיים, יהיה עליכם להתמודד מול אימפריות רשע ותופעות קוסמיות משונות. וזאת, בעזרתו האדיבה של מברג כל-יכול.

2.

על פי 'תורת היחסות' של אינשטיין, הזמן והמרחב אינם מוחלטים. הם תלויים במהירות של הנוסע בהם. במהירות האור, הזמן קופא מלכת במעין 'הווה נצחי'. כך, כאשר דילן האנט, קפטן ספינת החלל אנדרומדה, התקרב יתר על המידה אל 'חור שחור' ונלכד בשדה הכבידה שלו, במהירות הסמוכה אל מהירות האור, הזמן הלך והאט עבורו. כאשר הצליחו לחלצו מתוך 'אופק האירועים' של אותו חור שחור, הוא גילה לתדהמתו, שהדקות הספורות שחלפו עליו שם היו שקולות לשלוש מאות שנה תמימות בחלל הרגיל.

הרי לך דרך לדלג אל העתיד. האץ את עצמך למהירות האור ואז חזור אל המהירות הרגילה. תוך דקות או שעות אתה תמצא את עצמך עשרות או מאות בשנים בעתידו של המין האנושי. כמובן, אתה תמיד יכול לאמץ שיטה קלה יותר, לישון למשך שבעים שנה כמו חוני המעגל או לבלות חמישים שנה בתוך גוש קרח על קרקעית הים כמו קפטן אמריקה. כאשר תתעורר תגלה עולם חדש, שכמוהו לא שערת בחלומותיך הפרועים ביותר. למרבה הצער, חוני המעגל לא מצא את מקומו ב'עולם החדש' ובקש נפשו למות. לעומתו, קפטן אמריקה דוקא התאקלם יפה וחזר להנהיג את חבורת הסופרמנים של מארוול הידועה בשם ה'נוקמים'.

דרך נוספת היא לבקר למספר שעות או ימים באיזה 'עולם חלופי' כפי שקרה לג'ק, שטיפס על צמח אפונים קסום, אדיר בגודלו, והגיע אל עולם הענקים. מסתבר, שנה אחת בעולם הענקים שקולה לשבע שנים בעולם האנושי הרגיל. היו כאלו שהסתבכו אפילו קשה יותר ב'פער הבין ממדי' שבין עולמות מקבילים. הם שהו מספר ימים ב'מציאות האחרת' ואחר כך גילו שהם חזרו מאות שנים בעתידו של המין האנושי כמו נסעו במהירות הסמוכה אל מהירות האור.

שאלה מיידית העולה בהיקשר זה היא, האם המסע בזמן הוא בכלל אפשרי? וכוונתי, מסע של ממש בקו הזמן, קדימה או אחורה, אל ההיסטוריה או אל העתיד? אמנם, סופרי הפנטסיה והמדע הבדיוני מבטיחים לנו שהמסע הזה בזמן אינו רק אפשרי, אלא שהוא כבר יצא אל הפועל. אך מה אומרים על כך גאוני הפיסיקה של המדע הרגיל?

שנית, אם הוא אפשרי, איך ניתן להוציאו אל הפועל? האם אנו מסוגלים לבנות מכונת זמן או להשתמש באמצעי אחר כלשהו כדי לנסוע לאחור או קדימה בזמן?

ושאלה שלישית, שהיא חשובה לא פחות לכל בר-דעת: בהנחה שהמסע הזה אפשרי ואנו מסוגלים להוציאו אל הפועל, האם כדאי לנו לערוך אותו?

למרות כח הפיתוי העצום של הרעיון, יש מספר סיבות העולות מיד במחשבה מדוע לא לעשות זאת. תחילה, קל לשער שכל שינוי הכי זעיר בעבר עשוי לחולל 'אפקט פרפר' בלתי צפוי, שעם הזמן רק יילך ויצבור עוצמה אימתנית. אם הנד קל של כנפי פרפר בצד אחד של העולם יכול לחולל סופה בצד השני של העולם, וזאת, תוך שעות או ימים ספורים, תארו לעצמכם מה מסוגל לחולל הפרפר הזה אם יניחו לו לנפשו במשך אלפי או מליוני שנים!

למעשה, אין צורך לחשוב על 'אפקט הפרפר' כדי לחוש שמסע בזמן הוא מסוכן מאין כמוהו ואולי אפילו מופרך מיסודו. כוונתי, כמובן, לאפשרות ליצור פרדוקס לא נעים, שכמוהו כקרע במרקם החלל והזמן.

למשל, אנו עלולים לפגוש את אבא שלנו ובטעות למנוע ממנו לפגוש את אמא שלנו או לשכב איתה. במקרה זה, לא ניוולד כלל. למעשה, אין צורך להפריד ביניהם. אפילו אתה גורם להם לאחר את זמן הזיווג שלך בכמה דקות, ייתכן שהזרעון שלך יחמיץ את הביצית ואמך תתעבר בטיפת זרע אחרת. להוריך יוולד ילד חמוד הדומה לך רק שזה לא יהיה אתה. החדשות הטובות הן, שאם לא נולדת, לא תוכל לחזור בזמן ולמנוע את לידתך. החדשות הרעות הן, שאם לא מנעת את לידתך, הרי שנולדת. אם כך, כעת תוכל לחזור בזמן ולמנוע את לידתך, וכן הלאה, וחוזר חלילה.

זאת ועוד, אפילו אנו מסוגלים לחזור אל העבר ולתקן משגה קריטי או תאונה טרגית, שהתרחשו לנו או ליקירנו, השאלה במקומה עומדת: האם כדאי לנו לעשות זאת? אם נשים לב, לא פעם, ההתמודדות הקשה, שהושלכנו אליה בעבר בעל כורחנו, לא הפיקה רק מכאוב, פחד וחסך רגשי – היא גם עצבה חלק חיוני מהחוסן והיצירתיות שלנו. היא הפגישה אותנו עם אנשים אחרים בעלי משמעות בחיינו, מורים וידידים, במסע המפרך שערכנו. לא פעם, חסרון מהותי, מאיים, שבריריות יוצאת דופן, הפכו למניע רב עוצמה בחיינו, שדחף אותנו להישגים יוצאי דופן.