אחד הכלים הנהדרים לעתידנו הוא השילוב יוצא הדופן שבין המדע לאמנות. המדע יכול להעצים לאין שיעור את כח ההסתכלות שלנו בטבע וללמד אותנו על יופיו הנסתר. הוא יכול להעניק לנו אמצעים ללכוד את הסמוי והחמקמק מן העין. בעזרתו אנו יכולים להתעמק בלב האטום ולהציץ אל שחר הבריאה. הוא גם מוסר בידינו כלי יצירה משוכללים ורבי עוצמה להפיק יופי אינסופי בכל היבט של חיינו. באופן זה, אנו יכולים לאחד את האמת עם היפה. וכל זאת, בעודנו זוכרים היטב, שאת האמת והיפה חייבים לאחד עם... הטוב. 150 עמ'


  • קטגוריה: ספרים על אמנות

מחיר:82

500


קנה עכשיו!

תיאור

פרק ראשון

אנתוני ואן לוונהוק ורוברט הוק

סיירי החלל הראשונים של היקום המיקרוסקופי


1.

באופן טבעי יש להתחיל ספר זה על יופיו הקסום של הזעיר והסמוי מן העין בפגישה חטופה עם שני האבות המייסדים של העידן המיקרוסקופי, אנתוני ואן לוונהוק, הסוחר ההולנדי, שהתמחה בליטוש עדשות, פיתח את המיקרוסקופ הראשון הראוי לשמו – הקודמים לו היו בעיקר זכוכית מגדלת משופרת, והיה לאדם הראשון שראה חיידקים, ורוברט הוק האנגלי, מדען, ממציא ומאייר, שספרו 'מיקרוגרפיה' עורר לראשונה גל של התעניינות עצומה ב'עולם הנסתר' הנחבא ממש מתחת לאפינו.

למעשה, לוונהוק סירב לדווח ל'חברה המלכותית בלונדון' איך הצליח לשכלל את עדשותיו. הוא הסתפק בתיאור חופשי, ולא פעם אישי מדי ומשעשע, של תגליותיו המרעישות על הפלנטה החדשה שגילה בטיפת מים... ובכל הסובב אותו, ב-560 מכתבים ששלח לחברה המדעית באופן קבוע לאורך תקופה של חמישים שנה.

מכיוון שכך, רוברט הוק, מדען שהיה שייך לחוג היוקרתי של החברה המלכותית, נאלץ לשכלל מיקרוסקופ משלו. הוא אישר את דבריו של לוונהוק והוסיף עליהם את תגליותיו שלו. מכיוון שהיה שקדן ושיטתי יותר מן המדען החובב ההולנדי, הוא פרסם את עבודתו בספר שהפך תוך זמן קצר למפורסם. לחובבי הזיקה המיסטית המתבטאת בדימיון שמות אולי אין זה מקרי שההמדען החובב נקרא לוונהוק ואילו המדען המקצוען נקרא הוק.

אנו רואים את רוברט הוק בתמונה כאשר על השידה מאחוריו ספרו הידוע ולידו המיקרוסוקופ שעימו עבד. על ספרו 'מיקרוגרפיה' מספרת לנו ויקי את הדברים הבאים:

"'מיקרוגרפיה' הוא ספרו רב המכר של רוברט הוק שיצא לאור בשנת 1665 בלונדון. הספר יצא לאור בחסות החברה המלכותית של לונדון לשיפור הידע במדעי הטבע והפרסום שלו עזר לשמה הטוב של החברה ככזו המיטיבה לפעול בשליחות הקידמה המדעית.

במיקרוגרפיה מתאר הוק תצפיות שערך בעזרת מיקרוסקופ שבנה. מופיעים בו עשרות רישומים מעשה ידיו של מספר רב של אובייקטים בהם צפה ובנוסף לכך הסברים, תיאורים והשערות. בפרט, מופיעות בספר תצפיות בשכבות דקות של נציץ, בועות סבון, ושכבות שמן על מים. תצפיות אלו הובילו את הוק למסקנה שהאור הוא סוג של גל הנע במהירות גבוהה מאוד.

הוק מתאר בספר גם עין של זבוב ותאי צמח. הוא השתמש לראשונה במונח תא כי המראה הזכיר לו חדרים של נזירים. המראות המרהיבים והתרשימים שהכין הוק הראו את העוצמה הגלומה בשימוש במיקרוסקופ. הספר הפנה את תשומת הלב לעולם הזעיר המיקרוסקופי. הרושם הרב שהספר הותיר אחריו הביא את סמיואל פיפס לכתוב שזה הספר המבריק ביותר שהוא קרא מעודו."

אולי היום, אחרי שהתרגלנו לפלאי המיקרוסקופ האלקטרוני ואנו משוטטים בחופשיות בעולם הנאנו הזעיר בסקלה של 5 מיליוניות המילימטר, האיורים המופיעים בספר הזה אינם מעוררים בנו את הרושם העצום שעשו על בני דורו של הוק. לדידם, היה מדובר בתגלית מהפכנית שבאחת הרחיבה לאין שיעור את גבולות העולם שבו חיו ושינתה את השקפותיהם לעד על העולם הגלוי לעין. בהדרגה, הישויות שאכלסו את העולם המיקרוסקופי הפכו חיוניות להבנת הישויות החיות בעולם הרגיל. המיקרו-אורגניזמים הסבירו סדרה של תופעות שלא היה להן קודם לכן אלא הסבר מיתולוגי שגוי, מהבנת תהליכי התסיסה ביין והיווצרות הגבינה ועד מחלות.

מסתבר, שעבודתו של הוק עם המיקרוסקופ הפכה אותו לאחד מן המבשרים של תורה אופטית חדשה, שחלקה על ניוטון והקדימה את יאנג: האור אינו זרם של חלקיקים, כפי שסבר ניוטון, אלא גל. הוק גם היה למגלה הראשון של יחידת החיים הבסיסית בחי ובצומח – התא, למרות שלא העריך כשורה את תגליתו והזכות עליה נתנה מאוחר יותר לשני מדענים אחרים.

וכאן, מן הראוי להוסיף פרט לא פחות חשוב להתפתחותו של המדע המודרני: בעוד שלוונהוק הסתיר בקנאות את פרטי המיקרוסקופ שפיתח, הוק תיאר בספרו את מבנה המיקרוסקופ שבנה וכך הפך את ההמצאה הזו נגישה לכל דיכפין, מדען או חובבן. במהרה אלפי אנשים הציצו דרך העדשית הקטנה כמו תיירים בארץ אינקוגניטו חדשה ומיפו בזה אחר זה את סודותיה. הם גם המשיכו לפתח ושכלל את המיקרוסקופ, כל אחד כפי כוחו, ושפרו בהדרגה את הרזולוציה שלו.

שיתוף המידע החופשי הוא חיוני להבנת הדינמיקה שהביאה להצלחתו המסחררת של המדע המודרני: החברה המלכותית בלונדון דגלה ברעיון 'הקוד הפתוח'. היא פרסמה באופן קבוע את הממצאים שהמדענים שלה חשפו מבלי להסתיר דבר, לרבות את 'הכשלונות' שלה. בתחום המדע, ניסוי ש'נכשל' הוא חשוב לא פחות מניסוי שהצליח, ואולי יותר – הוא מספק מידע חיוני להמשך תהליך הלמידה.

וכך, הספר הזה מיקרוגרפיה הפך לציון דרך חשוב בתולדות המדע לא רק בתחום המיקרוסוקפיה, האור והביולוגיה, אלא במימוש האידיאה הגדולה של הקוד הפתוח – שיתוף הפעולה החופשי בין כל מדעני העולם, המקצועיים והחובבים כאחד.

לפני שאנו עוברים לעיין מקרוב יותר באיורים שצירף הוק לספרו, מן הראוי להוסיף כמה מלים על אנטוני ואן לוונהוק, האיש שהיה הראשון שהציץ לתוך הממלכה הפלנטרית המיקרוסקופית וגילה את החיידקים. הוא כל כך התפעל ממנה, שמכאן ואילך, הוא הקדיש לה את מרבית זמנו ומרצו האדיר. למזלו, בשלב הזה העסק שלו כבר הצליח במידה מספקת לאפשר לו להתפנות לתחביבו בלא נקיפות מצפון שהוא מפקיר את משפחתו לרעב רק כדי לספק את סקרנותו הילדותית.


2.

"לפני כשלוש מאות שנה, בפעם הראשונה בתולדות האדם, הציץ איש אחד, ושמו ליוונהוק, לתוך עולם מסתורי וחדש, המאוכלס אלף מינים שונים ומשונים של יצורים זעירים, חלקם מסוכנים וממיתים, חלקם חברותיים ומועילים, ורבים מהם חשובים לאנושות יותר מאיזה חבל תבל או מאיזו קבוצת איים רחוקה. לליוונהוק אין שרים שירי תהילה, ושמו כמעט נשכח ובימינו אין הוא ידוע כמעט כשם שאותם בעלי חיים וצמחים זעירים ומוזרים לא היו ידועים בימיו."[1]

  לוונהוק החל לגלות עניין בעדשות לצורך מעשי גרידא. בגיל צעיר יחסית, בהיותו בן 21, הוא הפך לסוחר אריגים. באותם ימים הדרך לבחון את איכותו של הבד היה להסתכל בו תחת זכוכית מגדלת. אך במהרה, הוא החל לבחון דברים נוספים תחת העדשה. היא חידדה את כח הראיה שלו ל'דרגה מופלגת' – פי עשרה בערך ודומה שפתחה בפניו עולם חדש של הסתכלות. 

ככל שסקרנותו, שלא ידעה שובע, התעצמה, נולדה אצלו תאוה חדשה: ליטוש עדשות. הוא החל בתחביב שתבע ממנו זמן רב, שימת לב וכח המצאה. הגמול שלו היה שיפור הדרגתי בכח הראיה שלו, שהפכה בכל פעם לחדה יותר. ובכל פעם שהרזולוציה של העדשה שלו גדלה, העולם כמו התגלה לו מחדש.

 דומה, שהיה לו כשרון מסתורי לתחביב הזה, שכמוהו לא גילו אפילו מלטשי העדשות המקצועיים, שהפך במהרה ל'משיכה קטלנית'. הוא למד את כל מה שהיה ידוע באותם ימים על ליטוש והוסיף לשכלל את כח העדשות שלו בעקשנות של אדם המכור לאידיאה פיקס. היה די בסיפוק הרב שהסבה לו ההסתכלות 'העל טבעית' הזו על מנת לדחוף אותו להתעלות על הישגיו בכל פעם מחדש. 

אחרי שנים רבות של עבודה קשה עמד לרשותו המיקרוסקופ המשוכלל ביותר בעולם: הוא הגדיל כל דבר פי 300 פעמים. וכעת, העולם שבו צפה תחת העדשה הפך לחדש מיסודו: מורכב להפליא, מרהיב עין, מדהים במוזרותו, ואם יוּתר לומר בפה מלא... מסתורי כפי שלא היה מעודו. פאול דה קריף, שכתב את הספר הראשון על 'ציידי החיידקים' בשנת 1926, המקסים אותנו עד עצם היום הזה, מספר על ההתלהבות שגילה לוונהוק ביחס להמצאתו החדשה. 

"סוחר אריגים גא זה החל מפנה את עדשתו אל כל דבר שנפל לידיו. דרכה התבונן במיתרי השרירים של הלויתן ובנקבים של עורו שלו. הוא הלך אצל הקצב וביקש ממנו או קנה אצלו עיני שוורים והופתע בראותו מה נאה ההרכבה של עדשת הבדולח של עין השור. הוא התבונן שעות תמימות במבנה שערת הכבשה, שערת הבונה, שערת האיל, אשר דקותן הפכה מתחת לפיסת הזכוכית שלו לקורות גסות ועצומות. בזהירות רבה כרת ראשו של זבוב; הוא קבע את מוחו על הסיכה הדקה של המיקרוסקופ שלו – מה נפלאו בעיניו הפרטים הברורים של המוח הגדול, הנאדר, של אותו זבוב! הוא בחן את חתכי גזעיהם של תריסר אילנות שונים ועפעף בעיניו לעומת זרעי צמחים. הוא רטן 'לא יתכן!' כאשר הציץ בפעם הראשונה בשלמות הרבה, הנדירה, של כנף הזבוב ורגלי הכינה."[2] 

  לוונהוק מזכיר לי את החוויה הראשונית שהייתה לי עם מיקרוסקופ אור שקבלתי במתנה בגיל שתים עשרה. יכולתי להגדיל את הרזולוציה שלו עד 600 פעמים. זה היה מיקרוקסופ פשוט, המומלץ לבני נוער סקרנים מסוגי, ועדיין, הוא היה חזק פי שניים מאשר 'המיקרוסקופ המשוכלל ביותר בעולם' שאותו פיתח לוונהוק.

 בשבועיים הראשונים ניחנתי באותה ההתלהבות שהייתה לו. הייתי בוחן תחת עינית המיקרוסקופ המפואר שלי כל דבר שיכולתי להניח עלי את ידי: שערות, עלים, טיפות מים, טיפות דם, חתיכות עשב, נוצות, ציפורניים, וכיוצא. התפעלותי הייתה רבה אבל לא ממש קלטתי מה שאני רואה. מעט מעט נרגעתי ולבסוף, ויתרתי על יעוד שציפה כפי הנראה למישהו אחר, ארך אפיים ובעל נטייה מדעית מובהקת ממני: להיות צייד החיידקים הגדול ביותר במאה העשרים. 

לצערי, לא עמדו לרשותי הסבלנות העצומה של לוונהוק והתושיה העקשת שלו לחקור בהתמדה את היבשת החדשה שגילה במשך למעלה מששים שנה. מה שעבורי הייתה הרפתקאה קצרה וחולפת, עבורו היה תחביב שהפך לאובססיה לאורך חיים שלמים, עד שנפטר מן העולם בגיל תשעים.

 ובכל זאת, אי אפשר לומר שלרומן הקצר שהיה לי בנערותי עם המיקרוסקופ לא היו שום השלכות לטווח הרחוק. מאז ואילך, העולם של הזעיר והסמוי מעין המשיך להלך עלי קסם ולעורר את התפעלותי וסקרנותי. 

לוונהוק לא ידע לצייר את מה שראו עיניו. במאות המכתבים ששלח לחברה המלכותית בלונדון לאורך השנים הוא הסתפק בתיאור מפורט מילולי של התצפיות שלו. מכל התגליות הרבות, שעליהן דיווח במסירות רבה, זו שעלתה על כולן במוזרותה וחשיבותה הייתה 'החיות הקטנות' שמצא, בתחילה, בטיפות מים ומאוחר יותר במקומות רבים נוספים, לרבות הריר שבפיו – המיקרואורגניזמים.

 "יש קטנות במי הגשם... הן שוחות! הן משחקות סחור סחור! הן זעירות אלף מונים מהיצור הקטן ביותר שאפשר לנו לראות בעינינו הערומות!" כך קרא לוונהוק בהתרגשות כאשר ראה אותם לראשונה. "הם נעים אנה ואנה בקלות רבה כי להם רגלים אחדות, זעירות במידה שלא תיאמן. הם עוצרים, הם ניצבים על עמדם משל נתקעו למקומם בסיכה, ואחר כך הם מסתובבים במהירות כזאת, כסביבון ממש, והמעגל שהם סבים בו אינו גדול בהיקפו מהיקפו של גרגיר חול דקיק."  

בהדרגה גילה ש'החיות הקטנות' שלו נמצאות כמעט בכל מקום כמו גרגרי האבק. הוא היה מוקף בגן חיות שלם, סמוי מעין, ששכן לא רק על עורו אלא גם בחלל הפה, האף, וכיוצא.

 גילוי החיידקים היה עתיד במהלך השנים לשנות את כל השקפותינו על העולם הסובב אותנו, במיוחד, ביחס למחלות ומגפות נוראות שהמין האנושי היה קורבן להן במשך אלפי שנים. לוונהוק לא ידע את הסכנה הנשקפת לנו מחלק מן החיות הזעירות שלו. התגלית הזו המתינה לחוקרים מן העתיד. 

החברה המלכותית בלונדון העניקה לו חברות, בין השאר בתקווה סמויה, שהוא יסגיר את סוד המיקרוסקופ שלו. לבסוף, באין ברירה, היא בקשה מרוברט הוק לפתח מיקרוסקופ משלו כדי לאשר או להפריך את ממצאיו של לוונהוק.

 כאן המקום להעיר שלמרות כח ההמצאה של הוק, המיקרוסקופ שלו היה חלש בהרבה מזה של לוונהוק. הסיבה לכך היא, שהוא אימץ את הרעיון של המיקרוסקופ המורכב, בעל שתי העדשות, בעוד שלוונהוק שיכלל את המיקרוסופ הפשוט בעל העדשה האחת. לאותה שעה, לא הייתה ידועה שיטה למנוע סטייה במיקוד שגרמה לערפול וטשטוש התמונה. המיקרוסקופ המורכב פעל יפה אך רק ברזולוציה נמוכה יחסית. 


איני יודע מה היו שיקוליו של הוק. המיקרוסופ המורכב שלו היה אולי הטוב מסוגו לאותו זמן אך הוא לא הצליח לראות את החיידקים שראה לוונהוק. למרות הפרסום שזכה לו בצדק ספרו 'מיקרוגרפיה', התגלית החשובה ביותר של לוונהוק, החיידקים, אינם מופיעים בו, ומסיבה פשוטה: הוק לא ראה אותם! המיקרוסופ שלו הגדיל את הכל פי שלושים בעוד שזה של לוונהוק היה חזק ממנו פי עשר! 

החברה המלכותית נאלצה להסתפק באישור עקיף לדברי לוונהוק באמצעות עדויות נאמנות של אחרים, לרבות מדען שהם עצמם שלחו לביתו, ד"ר מולינו. וזאת לדעת, שלוונהוק אהב להראות לאורחיו את מאות המיקרוסקופים שהיו לו, הניח להם להציץ דרכם בכל מיני דברים, לרבות חיידקים, ונהנה הנאה מרובה מקריאות ההתפעלות שלהם. דבר אחד הוא לא הסכים, להניח להם לקחת איתם את אחד המיקרוסקופים האלו, בקניה, השאלה או גניבה. הוא השגיח על אורחיו כמו נץ טורף לבל יפלו בפיתוי 'לקחת את מה שאינו שלהם ללא רשות'.

 


   



[1]. ציידי החיידקים, פאול דה קריף, עמ' 9 

[2]. ציידי החיידקים, פאול דה קריף, עמ' 12