פרק ראשון

הכנה להשראת אלוהות...?

אופטימיות קוסמית, נאוֹרוּת... ולטאות

1.

אנו חולמים ומשתוקקים לעולם שכולו טוב, אך נהיה מוכנים להסתפק לפי שעה... בעולם שפוי. אנו רוצים ליצור גן עדן עלי אדמות, אך נהיה מוכנים להסתפק לפי שעה... בבית ספר פתוח, אינטליגנטי, שבו לומדים בדרך של משחק מתוך הנאה ושעשוע.

האם באנו לכאן לסבול, כפי שחושבות הדתות העתיקות? לא אוכל לדבר בשם חובבי הסאדו-מאזו והספורט האתגרי. אני מדבר בשם עצמי כשאני אומר שבאתי לפה עם ציפיות גבוהות ל'הגשמה עצמית בדרכי נועם' או כפי הביטוי ששמעתי מאלכס גריי, 'ליצור מתוך אהבה'.

חסידי העידן החדש, בעלי הנטייה המאגית מיסטית, מבטיחים לנו שמרגע שנכנסנו ל'רצועת הפוטון', הכל החל להשתנות לטובה במהירות מסחררת. האור האלוהי החל לחזור אל המציאות הזו, שהייתה שרויה זמן רב בחשכה והטובים נעשים חזקים יותר.

בנימין קרם הבטיח לנו שאחרי הכנה ממושכת שנמשכה אלפיים שנה, המאייטריה שב לעולם יחד עם פמליית הנאורים שלו – מאסטרים מושלמים מהליגה הגבוהה ביותר, והכל בכוונה להפיץ את התודעה המשיחית היפה למציאות החדשה שלנו.

ואם בכך לא די, אפילו נולדים לנו ילדים מזן חדש, ילדי אינדיגו, קריסטל וקשת בענן – מוטנטים עם כוחות על של יושרה, חמלה וריפוי, שמביאים איתם תקווה חדשה למין האנושי.

כולנו ציפינו בדריכות לשנת 2012 עליה התנבאו רואי הנסתר, 'האורים והתומים' של העידן החדש, לשינוי הרת עולם, אך התאריך הזה חלף בקול ענות חלושה ללא אירוע פלנטרי אחד ראוי לשמו. עד כמה שידוע לי, אף אחד מהנביאים ויורדי המרכבה האלו לא התנצל על כך שנבואתו התבדתה. הם דחו את התאריך לעתיד או שהמשיכו לספר לנו על הזמן הנדרש כדי שמהפכה המתחוללת בשיתי הבריאה תרד למציאות.

בסך הכל, עסקים כרגיל. הכל צפוי והרשות נתונה. הכל תלוי באלהים, אבל באותה נשימה, הכל תלוי בך, חבר. האם זה נשמע לך פרדוקסלי? ובכן, זה נשמע לך כך כי זה בדיוק מה שזה – פרדוקס הידיעה והבחירה.

האם העולם נעשה יפה יותר? אכן כך. האם העולם נעשה מושחת ומיוסר יותר? אכן כך. במלים אחרות, אנו ממשיכים לנהל את אותה מלחמה עתיקה בין בני אור כנגד בני חושך ואין לנו רגע דל. חשבנו ש'המורטל קומבט' בין המלאכים לשדים יסתיים בעידן שלנו אבל נראה ש'דחקנו את השעה' מתוך 'אופטימיות קוסמית', שאין לה כיסוי. אמצנו בשמחה את 'עקרון העונג' של פרויד, המלא משאלות לב, אך שכחנו שהוא גם דיבר, לא עלינו, על 'עקרון המציאות'. אולי המשיח כאן, אבל החמור הלבן שלו עדיין תקוע בין שתי ערימות שחת כחמורו של בורידן ואינו מצליח להחליט אם הוא רוצה לפנות לגן עדן או לגהינום.

ואולי לא מדובר בהחלטה כה דרמטית. החיים האנושיים שלנו מורכבים מכדי לחלק אותם בין אלהים לשטן ובין גן עדן לגיהנום. בין הקטבים האלו מתוח ספקטרום אינסופי של אפשרויות ולפחות חמישים גוונים של אפור.

אך בין אם רצועת הפוטון הזו היא ממשית ובין אם לא, בין אם אנו עוברים מוטציה רוחנית והפעלה של שנים עשר סלילי הדנ"א שלנו, ובין אם לא, האם אנו פטורים מן ההשתדלות – לעשות כמיטב יכולתנו כדי לשפר את העולם? אולי לא נוכל לסיים את המלאכה, אך מי אמר שאנו בני חורין להתבטל ממנה?

לי נראה, צריך לעשות את הטוב לשמו, ללא שום תלות בגורם חיצוני. הערכים שלנו הם ביטוי לחופש הרצון שלנו – הם משקפים את מי שאנו רוצים להיות, לא את מי שאנו בפועל. אולי הטובים מנצחים ואולי לא, אולי אלהים מסייע לנו ואולי לא, זה לא רלוונטי להחלטה שלנו להיות טובים, וכאשר נחוץ, להיות מוכנים לשלם את 'מחיר המוסריות' שלנו.

ועדיין, כדי לדבוק בנחישות באידיאל שלנו עלינו להאמין באפשרות מימושו. אחרת, אם אנו חדורי ספקות ומהוססים, באופן טבעי המחויבות שלנו להגשימו בפועל נחלשת. אם אתה לוחם אור, אתה מבין שאתה חייב להאמין במטרה שלך כדי ללבות את להט התשוקה והמיקוד, שהחלום הקדוש שלך זקוק להם כדי להפוך למציאות.

האם נכון למישהו השונא את המלחמה כמוני, לכנות את עצמו בשם 'לוחם אור'? מן הסתם, עדיף לי לוותר על התואר הנכבד הזה גם אם אני מתכוון למשהו אחר, עדין ויפה יותר – רוחני.

אפילו אתה 'סמוראי של אלהים', אתה נודף עדיין ריח של אלימות קנאית. עדיף לך לחשוב על עצמך כעל אמן שחייו הם יצירתו, להתייחס לגופך הפיסי כאל משכן ולשאר הנבראים כאל אחים ואחיות הנמצאים איתך באותו מסע אל האהבה השלמה.

2.

הנה לך, פתי מאמין לכל דבר, לחתול, לארכי-מלאך ולחוצן, יהושע דויד סטון. יש לו הנחה בסיסית האומרת, שכל מה שכתוב בספרים הקדושים, והלא כל כך קדושים, שהוא קורא, הכל אמת ויציב.

לדוגמה, הוא מאמין לכל קונספירציה עליה קרא. כן, זו הממשלה החשאית שעושה לך את זה. היא חתמה על הסכמים עם חוצנים והרשתה להם לחטוף אותך וכמה שכמותך, אזרחים רגילים, אקראיים, ולערוך בהם ניסויים. בתמורה, היא קיבלה טכנולוגיה מתקדמת. כן, זו הממשלה החשאית שיצרה במעבדה וירוס מלאכותי קטלני, האיידס, כדי לחסל מיעוטים לא רצויים. כן, זו הממשלה החשאית שרצחה את הנשיא קנדי ואת אחיו, וכן הלאה.

איך הוא יודע את כל זה? ובכן, הוא קרא על כל הדברים האלו בספרו הקדוש של ויליאם קופר, 'ואביט והנה, סוס לבן'. השם המוזר הזה לקוח מפסקה המספרת על פרש האפוקליפסה הראשון של יוחנן. והרי לא ייתכן שהאיש הנכבד הזה משקר במצח נחושה או בודה דברים מלבו, לא כן?

הוא לא מטיל ספק לרגע שמא ואולי בין 'הרוחניים' האלו, הפטריוטים האמיתיים, המספרים לו בגילוי לב על כל הקנוניות האלו, יש מישהו עם אג'נדה נסתרת, תת הכרתית, מטורפת או אולי פרוזאית יותר – רצון לזכות לתהילה וכסף, הדוחפת אותו לספר סיפורים שאין להם שום אחיזה במציאות.

כאשר הוא מהסס, הוא שואל את אחד 'המאסטרים שהתעלו' – החסמב"ה החדשה שלו, ''חבורת סוד מופלץ בהחלט', כדי לקבל ממנו אישור למה שקרא או שמע. בדרך כלל, המאסטרים האלו מאשרים כל קונספירציה ומוסיפים עליה קצת שמן למדורה. והם הרי יודעים הכל ולעולם אינם משקרים. הרעיון שאולי למעלה קיימת קונספירציה הרבה יותר מקפת, החפצה להפיל אותו בפח, לא עלתה מעולם על דעתו. והרי, אם הייתה עולה, היא הייתה הורסת את כל רוחניותו הצרופה, את עבודתו ואת הסיכוי שלו להתקבל יום אחד כ'מאסטר שהתעלה' ב'אחווה הלבנה הגדולה'. זה היה עלול לשבור את לבו ולהוציא לו את כל החשק לכתוב אנציקלופדיה יודעת כל.

ומה איתך, האם גם אתה פתי מאמין לכל דבר? לא, לך יש בעיה הפוכה. אתה לא מאמין לשום דבר, לא לחתול ובודאי שלא לארכי-מלאך. אתה מבין שיש סיכוי גבוה שכל הדתות, כתות המסתורין, העולמות העליונים, אלהים, האחווה הלבנה, התוכנית האלוהית, הם רק... מיתוסים. הם לא מספרים לך כלום על העולם – הם מספרים לך הרבה על האנשים שהמציאו אותם בדמיונם הקודח.

בכל אופן, בדרגת הכפירה שלך, אתה כופר בכל, לרבות בכפירה שלך עצמה ומטיל ספק... בספקות שלך. מצד אחד, יופי לך. מאידך, זה משאיר אותך עם תחושה מאד לא נעימה של אי ודאות. טוב, לפחות, אתה מאמין שאתה קיים. אתה מאמין שהעולם הפיסי קיים. למזלך, יש לך שכל ישר שלא כופר בקיום של הדברים כפי שהם נתפסים לחוש ולאינטואיציה הפשוטה.

להזכירך, פעם נכנס חסיד לבית מדרש של מתנגדים כדי לבקש צדקה. תלמידי החכמים, שלא אהבו חסידים, שאלו אותו מה ההבדל בין חסיד לבין מתנגד. אם תשובתו תמצא חן בעיניהם, הם יתנו לו צדקה. אם לא, הם ישליכו אותו מבית המדרש. החסיד ענה, שההבדל הוא פשוט: מתנגד חושב כל היום על אלהים. חסיד חושב כל היום על עצמו. הדיבור הזה מצא חן בעיניהם.

אחרי שקבל את הכסף ונפנה ללכת, התעורר חשד אצל המתנגדים והם תבעו ממנו שיסביר את דבריו. אמר להם אותו חסיד: "מתנגד משוכנע בקיומו שלו, אבל הוא לא משוכנע בקיומו של בורא עולם. כל יום הוא תוהה על הראשונות אם אלהים קיים או לא. נמצא, שהוא חושב כל הזמן על אלהים. לעומת זאת, חסיד משוכנע שאלהים קיים אך הוא אינו משוכנע בקיומו שלו. כל היום הוא תוהה אם הוא עצמו קיים או לא. צא ולמד, שהוא חושב כל היום על עצמו."

לפי הסיפור המבודח הזה יוצא, שגם אם היית בצעירותך חסיד, אין ספק שהיום אתה מתנגד. אתה כל הזמן חושב על אלהים. בקיומך שלך אינך מטיל ספק, אבל אתה לא משוכנע כלל בקיומו של אלהים. למעשה, אתה הרחקת לכת והקמת כת חדשה של מתנגדים, שבינתיים, יש בה רק שני תלמידי חכמים – אתה עם עצמך. לדעתך המלומדת, אפילו אלהים קיים, הוא לא רוולנטי לקיומך. אתה שלחת אותו לכל הרוחות ומאחל לו להשרף בגהינום יחד עם כל הפמליה הקדושה שלו, שעד כה לא עשו כלום להצלת העולם.

אבל לדעת סטון ושכמותו, התוכנית האלוהית פועלת כמו שעון שוויצרי. שם למעלה עושים הכל כדי לבוא לעזרתך. כרגיל, אם אינך מנצל את האהבה של האור והרצון הכן למעלה לסייע לך, אתה לבדך אשם במצבך חדל האישים.

אבל אתה, שהתפללת בכל יום לאורך עשר שנים תמימות כחוזר בתשובה כבר אינך כה תמים, לא כן? אתה גם זוכר היטב את כל אחיך שהפכו לאפר וסבון כדי שהתוכנית האלוהית תצא לפועל על פי הדין הקדוש. עכשיו, אתה חוזר בשאלה. אתה קורא את ספריו של סטון באי נחת וזעם סמוי. פשוט, הוא לא האדם שמסוגל להתמודד עם השאלה שלך. היא גדולה עליו בכמה מספרים.

חוזר בשאלה הוא אדם קשה יום, שהתאכזב קשה מאלהים, מהפמליה שלו ומהדרך שלו לנהל את העולם. הוא מאמין באמונה שלמה, שסבתא שלו עם המסרגות שלה הייתה סורגת עולם הרבה יותר יפה. וזאת, כמובן, בתנאי שהיו נותנים לה ארבע עשר מיליארד שנה לעשות זאת כפי שנתנו לאלהים.

אתה מאמין שאתה נמצא על כוכב הקופים. אין לך כלום נגד הקופים שהרי הם באמת עובדים קשה על עצמם כדי להפוך לבני אדם, מה שאי אפשר לומר על אלהים והחברה המופלצת של הצדיקים והקדושים שמחלקים אחד לשני תארי כבוד כגון 'מאסטר שהתעלה', 'ארכי-מלאך' ו'לוגוס פלנטרי'.

לדעתך המלומדת, גיבורי העל ב'ליגת הצדק' של מארוול הרבה יותר משכנעים. לפחות, ברור לצדיקים הנהדרים לכח האלו שהם מצילים את העולם רק בדמיון, שהכוחות שלהם הם משאלות לב של ילד קטן, שכל עלילות הגבורה שלהם הם מיתולוגיה. אבל סטון ואחרים משוכנעים שליגת הצדק השמיימית באמת קיימת בדמותם של המאסטרים האלו עם כוחות העל. הם לא יודעים כלל להבחין בין דמיון למציאות, בין מדע לאמנות ובין עובדה למיתוס.