חזון המכונה

האופטימיות של האדישות הקוסמית

א.

אינשטיין דיבר על כך שאלהים הוא קשה להבנה אך אינו מרושע. הוא רצה להבין את מחשבותיו של אלהים כאשר ברא את העולם. החישובים ההמתמטיים המדוקדקים לא היו לדידו עיקר העניין, הם היו רק דרך לבטא את המחשבות של אלהים. אבל אלוהי אינשטיין הושפע מאלוהי שפינוזה. הוא רצה לצייר לעצמו אלהים שאינו תוצר המוח האנושי ההוזה, המשליך החוצה את פחדיו, דמיונותיו, גחמותיו, צרכיו. כך חזר והפך אלהים לטבע. הטבע כשהוא נטול פניות אנושיות. אך טבע כזה נטול פניות גם נטול פנים, חסר אישיות, דמוי מנגנון ענק. במובן זה, אלוהי אינשטיין הוא שוב סוג של שעון, יקום מכאני.

מכאניות מגיבה יפה לטיפול מתמטי כי המתמטיקה עצמה חסרת אישיות, היא עוצמה אוניברסלית שאין לה בחירה להיות שונה מעצמה, היא 'חפץ בן אלמוות' – היא יפה כהרמוניה שכלית. המוח מסוגל לספק באמצעותה את יצרו להגות תבניות מושלמות. אבל יופי הוא מאוד שברירי בעולם הזה ונופל קורבן בקלות לאלימות שלו.

אפלטון טען שבאידיאה העליונה מתחברים היפה, האמת והטוב. הוא ביטא הרגשה אנושית רווחת ולמרבה הצער אשלייתית בעליל. אין כל קשר הכרחי בין האיכויות האלו. היפה יכול להיות שקרי וייתכן מאוד שהאמת אינה טובה כלל, היא זוועתית. אפלטון ביטא רק את צורך הלב האנושי להיות שלם ושרוי בגן עדן. הרעיון הפילוסופי הזה לא היה אלא ציור מופשט למיתוס.

ב.

יקום מכאני נטול כוונה רעה אך גם נטול כוונה טובה – הוא אדיש. היתרון של יקום אדיש ומכאני הוא החוקיות שלו, המדויקת, הניתנת לחיזוי. אפשר לומר שזה דבר מצער שהחוקיות היא עיוורת ולא איכפת לה ממך. אבן תיפול ותמחץ אותך על פי כל חוקי המשיכה בלי להתחשב בכאבך, ללא כל שיקולי מוסר ומבלי להבחין אם אתה רשע או צדיק. מאידך, מרגע שנחשפה, החוקיות העיוורת יכולה לאפשר לך להשתמש בה בנאמנות שאין לאף עבד נאמן אנושי.

מה שטוב ביקום מכאני, שאינו בעדך, הוא, שגם אינו לרעתך. ברגע שאתה לומד לעשות בו שימוש אתה הופך אותו למשרתך הצייתן ביותר, המסור ביותר. אפשר לדבר באופן דומה על חוקיות רוחניות. לחוקים אין העדפות אישיות – הם לא מכירים אותך באופן אישי. ברגע שאתה לומד את החוק ויודע להשתמש בו היטב הוא נעשה כפוף לך כמו מפלצות הנכנעות ללחש של כישוף. אתה יכול לביית את החיה המפלצתית ביותר ולהיעשות לאדונה. זהו 'חזון המכונה' כמו גם 'חזון הקוסמים'.

ג. 

חוקים הם דברים נפלאים, הם מבטיחים לך מסגרת פעולה איתנה. ללא חוקים החיים היו בלתי אפשריים. זו החדווה הסמויה הגדולה ביותר שאפשר להפיק מהעיסוק במדע; יש לך דברים שאינם משתנים, תהליכים קבועים, סיבתיות רציפה. בין אם אתה 'מבין' אותה או לא, אתה יכול לסמוך עליה. אתה יכול לפעול על פיה. המדע חיפש להיפטר מכל המרכיבים הלא צפויים שמשפיעים על הסיבתיות הזו בדרך מקרית, להותיר רק את החוקיות עצמה. הצלחתו יצרה את העולם המודרני. אינשטיין ביטא את התענוג הזה בצורה הברורה והיפה ביותר כשאמר, "אלוהים לא משחק בקוביות". הטבע אינו קאזינו.

התיאוריה הקוונטית לימדה אותנו שהחוקיות אינה מוחלטת אלא הסתברותית. אלוהים משחק בקוביות אך הוא עושה זאת על פי חוקי תורת ההסתברות. קיימת מידה מסוימת של חופש, מקריות או קפריזיות, בטבע. הבלתי צפוי הוא חלק חשוב מן המשחק – לא השגחה אלא מזל הפועל כמו איזה מגנט. צריך עבודה קשה בשביל לסמוך על המזל אבל אין להתעלם מנוכחותו. מזל הוא מעין 'חלון הזדמנויות' שנפתח באופן לא צפוי. זה היודע לנצלו 'תופס גל' ורוכב עליו להצלחות הכי מוזרות.

דומה שהחיים הם תערובת בלתי צפויה של חוקיות ומזל, של הכרח ומקרה, של תזמון מפתיע. דברים הרי גורל נקבעים לפעמים על פי 'תוצא הפרפר', על פי אירועים זעירים שלעצמם לא הייתה להם חשיבות מרובה אלמלא הופיעו ברגע מכריע, בצירוף נסיבות נדיר ויוצא דופן. מי שרוצה לסמוך רק על המזל יגלה שהמזל הוא ידיד מסוכן, שתכופות מסוגל לנטוש אותך ברגע החשוב ביותר. מי שסומך רק על עבודה קשה יגלה שדברים של מה בכך פותחים לו לפתע דלת נפלאה שכלל לא חשב עליה או שהורסים במחי יד עמל מפרך. החיים הם רקמה מוזרה, עמידה מאוד ושברירית מאוד בעת ובעונה אחת. הם כפייתיים, מוגבלים על ידי חוקים נוקשים אך גם חופשיים ויצירתיים באופן מפליא. הפשטות שלהם יוצרת מורכבות אינסופית.

ד.

באותו אופן, להיות אדון לעצמך פירושו לדעת את עצמך, את החוקים החלים עליך ולרתום אותם לרווחתך, לאושרך, להצלחתך. זו הדרך היחידה שבה יש משמעות חיובית לאדישות הקוסמית – היא כופה עליך את החופש ואת הדעת, את הבחירה בחיים. במובן זה יקום אדיש ואלהים אדיש יכולים להפוך לברכה.

מאידך, אתה גם עשוי להרגיש שביכולתך לשעבד אבל לא לזכות לאהבה אמיתית, אהבה המתקיימת בין שתי תודעות שאיכפת להן אחת מהשניה. ההצלחה המדעית עשויה להשאיר אותך עדיין בהרגשה של בדידות קוסמית. הבעיה הזו מטרידה אותך מרגע שאתה מחפש תודעה עם יחס אישי, או במלים אחרות אהבה.

בכל מקרה, אלוהים שהוא הטבע לעולם לא יספק את הצורך של הלב לזכות באהבה תמורת אהבתו ולהתמזג. לכן, שפינוזה הגיע לרעיון שמי שאוהב את אלהים אינו מצפה שאלהים יאהב אותו בחזרה. אהבת אלהים השכלית של שפינוזה היא בדיוק מה שאינשטיין חיפש כאשר רצה להבין את מחשבותיו של אלהים. באופן זה השכל של האדם מתמזג עם השכל האלוהי – האדם הופך לטבע. דא עקא שטבע זה נושא אופי מכאני או נטול תודעה וכוונה. אמנם, זכית בשכל אלוהי אך מכיוון שהוא מכאני הרי שעשית זאת תמורת מיטב אנושיותך; תודעה עצמית, רצון אישי. אין זה ברור מאליו שהעיסקה הזו היא כל כך מוצלחת. אולי הפכת לחפץ בן אלמוות, למחשב שיודע לחשב אבל אהבתו אנונימית, מופשטת ואולי היא שם מושאל לאותה הרמוניה מכאנית כשטועים לזהות אותה כרגש.

ה. כעת, חשוב איזה דימוי של טבע אתה נושא בתוכך. רומנטיקן עשוי לשאת בתוכו דימוי של יקום יצירתי, אינטליגנטי, רוחש טוב, המחפש להתעלות על עצמו. טאויסט עשוי לשאת בתוכו דימוי של יקום שבו ריקות מחוללת חומר ותודעה באופן שאינו ניתן לכל השגה שכלית ויש להיפתח אליה רק באינטואיציה עמוקה. במחשבה האנושית מופיעים לא פעם דימויים של טבע שטני, בעל כוחות יצירה סטיכיים, שפרה ורבה במין אלימות סרטנית. ההשקפה המודרנית רואה בטבע מלחמת הישרדות חסרת מעצורים, שבה החזק שליט ורודה בכל, עד שהוא עצמו נופל קורבן.

הדחף העומד בבסיס החשיבה המדעית הוא, שאם תתמזג עם 'המכונה הגדולה' לא רק תדע אותה באופן מושלם אלא גם תהיה לאדונה, או לתודעה החיה שלה – נשמתה היודעת את עצמה. באמצעותך תזכה המכונה בנשמה. חזון זה יכול להפוך לסיוט מבעית שבו תהפוך בעצמך לבורג קטן, תאבד את נשמתך ותהפוך למכונה בעצמך. שתי האפשרויות האלו עוררו לא מעט את הדימויים האמנותיים של האנושות מאז ראשית העידן המדעי.

ברוחניות, ההתמזגות עם 'הרוח הגדולה' נושא אף הוא אופי של אובדן האגו והעצמיות הרגילה. אתה אמור להיות יותר מעצמך, להיות "צינור" למשהו כביר ונאצל ממך. אפשרות זו גם יכולה למצוא לה ביטוי דמוני כאשר נטרפת דעתך, כאשר אתה מאבד את כח השיפוט והמוסריות שלך או כאשר אתה הופך ללוחם-על רובוטי המסוגל גם להשמיד את עצמו בקור רוח מושלם על פי הנחייה מרחוק. 'רוח הכוורת' השתלטה על החרק להפוך אותו בורג קטן המשרת את צרכי הכלל ואין לו יכולת להתייחס לעצמו כפרט.

המחשבה האנושית התפתתה מאז ומתמיד להציל את השלמות במחיר הפרט. היא עשתה זאת בפילוסופיה והיא עשתה זאת במדע, כמעט באותה דרך עצמה, בהפיכת תודעה לחפץ הניתן לביטוי באופן מושלם באמצעות יחסים מתמטיים. היקום של שפינוזה הוא מתמטי-הנדסי בדיוק כמו היקום של אינשטיין. שניהם איבדו את משמעות הזמן ואת משמעות הפרט. השלם אינו זקוק לאהבה, רק הפרט זקוק לה. השלם אינו יכול למות, רק הפרט יכול למות. הם רק ביטאו את אחת ההתחכמויות המוצלחות של האדם להתחמק מהכאב שטמון בהכרה של יקום אדיש, אלהים אדיש. הם חשבו שאם יצליחו להטמיע את הטבע ברוחם, להבין את מחשבותיו, הם ינצלו מהכאב הזה. אבל מחשבה לעולם לא תהווה תחליף לרגש חי של אהבה פשוטה – אהבת פנים אל פנים.

הקלות הבלתי נסבלת של כושר ההסתגלות

במאת השנים האחרונות הטכנולוגיה המודרנית יצרה שפע לא מוכר וגם חוללה פשעים בקנה מידה פלנטרי, כלפי תרבויות חלשות יותר וכלפי הטבע. היא הביאה אותנו לסכנת הכחדה עצמית. אם אנו רוצים לשנות את עתידנו עלינו להתחיל מגישה חדשה לחיים בכלל, ולמדע בפרט.

המדע נותן לנו כח אך הוא אינו אומר לנו מה לעשות איתו. הוא עוסק בעובדות, לא בערכים. לפעמים, חל בילבול בין עובדה לערך ואז נדמה לנו שאם המציאות בטבע היא, למשל, מעגל של טורפים ונטרפים, עלינו להתנהג כמו החיות, על פי חוקי הג'ונגל. אבל בין אם המעגל הזה בטבע הוא עובדה או לא, הוא לא אמת המידה המוסרית שלנו. הוא לא כופה עלינו לאמץ אותו כסגנון חיים או כערך שעל פיו אנו שופטים את עצמנו ואת אחרים.

הטבע מספק לנו שפע של עובדות לגבי עזרה הדדית בין המינים, עד דרגה של סימביוזה. הוא מפגין שוב ושוב את העובדה שעזרה הדדית ולא מלחמת הכל בכל, היא כלי ההישרדות הטוב ביותר. אבל אפילו אם היצורים בטבע היו מתנהגים כמו מלאכים, גם זה לא היה מאפשר לנו לומר, שעלינו לחיות כמוהם. אנו חופשיים להתנהג כפי שאנו בוחרים. אחרת, אין בכלל טעם לכל דיון מוסרי, שהרי אנו נעשה ממילא את מה שמתחייב מתוך הטבע שלנו. עצם השאלה מה לעשות מניחה שאנו חופשיים להתנהג כך או אחרת, לעשות או שלא לעשות.

מדוע המדע הפך לשוליית קוסם שיצא מכלל שליטה והוא מסכן כיום את הפלנטה כולה? ובכן, קל להאשים את המדע אך אנו שוכחים מי השתמש במדע בצורה נפשעת: הממשלות, תאגידי הכלכלה, החברות המסחריות;

 המדע סיפק מסורים חשמליים אבל הוא לא הכריח אותך לכרות את יערות הגשם. הוא סיפק לך אנרגיה אטומית אבל הוא לא אמר לך לפוצץ פצצות אטום מעל הירושימה ונגסאקי או בתוך גוף הפלנטה. המדע סיפק לך חומרי הדברה אבל הוא לא אמר לך להשתמש בהם בצורה לא מבוקרת. המדע גילה לך איך לעוף ולצלול, אבל הוא לא כפה עליך להפיל טילים בליסטיים על האויבים שלך או לפטרל בימים בצוללות עם ראשי נפץ גרעיני. הוא האריך את תוחלת החיים שלך ומנע תמותת תינוקות אבל הוא לא אמר לך לחולל פיצוץ אוכלוסין. להיפך, הוא סיפק לך קנדומים בשפע של צורות, צבעים וטעמים. אך ההודים, שפיצוץ אוכלוסיה מאיים עליהם יותר מאשר על אחרים, עדיין משתמשים בקנדומים כדי לעשות מהם בלונים.

סביר להניח שאנשי מדע מזהירים תכופות את אנשי הממשל, בעלי ההון ואת החברה כולה, מפני תופעות הלוואי המסוכנות של שימוש לא הולם במה שגילו ופיתחו, אבל עד כה, בהצלחה מזערית.

למדע יש את האפשרות לתקן את מה שקלקל במאת השנים האחרונות. יש לו יכולת להפוך את הפלנטה שלנו לגן עדן עלי אדמות, לספק לנו חיים נפלאים, משוחררים משעבוד, אך הוא כחומר ביד היוצר בידי בעלי הכוח האמיתי, בעלי ההון והממשלות.

יש כאלו שהתחשבות באחרים עלולה להזיק לעסקיהם או לשליטה שיש להם על אחרים, והם ממשיכים לזרוע הרס, כי זה מגדיל את חשבון הבנק והכח הפוליטי שלהם. אנו מרשים להם להמשיך במעשיהם כי איכשהו אנו מפיקים מכך תועלת. לא נעים להודות, אבל אנו משתפי פעולה מתוך הסכמה שבשתיקה ובעצם השימוש במוצרים שהם מספקים לנו;

אנו זקוקים לנייר ולרהיטים לכן, נוח לנו שמישהו אחר עושה בשבילנו את העבודה השחורה. אנו זקוקים לבשר או להרואין או לסקס ונוח לנו שמישהו מספק לנו אותם. אנו מעדיפים שלא לשאול שאלות מהיכן הגיע העוף או הסטייק על הצלחת, מהיכן הגיע הסם לרחובות או הנערה הסקסית באתר הפורנו. המצפון שלנו רגוע כאשר לא מאיימים עלינו ישירות. מאבק גלוי היה דורש מאיתנו להתעמת עם סכנות, שאנו מעדיפים לחמוק מהן לתוך האנונימיות המבורכת.

ההיסטוריה מוכיחה שאנו מטפלים בסכנה מסוימת, יוצאת דופן, רק אחרי שגבתה מחיר כה נורא, שכבר אי אפשר להתעלם ממנה. אנו נאבקים על זכויותינו רק אחרי שרמסו אותנו עד עפר. בדרך כלל, יש איזה סטטוס קוו שהתוקפן והקורבן שומרים עליו כדי לא להיכנס למלחמה חורמה. האדם הוא היצור הכי סתגלן בטבע, אפילו יותר מהתיקנים. הקלות הבלתי נסבלת של כושר ההסתגלות שלו משמרת אותו לא פעם במצב של עבדות, כקורבן ומשתף פעולה עם הכוחות המשעבדים אותו.

הכח הגדול ביותר השומר אותנו בעבדות הוא הבערות; אנו לא מכירים את זכויותינו כי אין אנו יודעים מי אנחנו. יש לנו ערכים שהם מעורפלים ומטושטשים מדי מכדי שנלחם למענם עד מוות רק כדי שלא לאבד את הצלם האנושי. הקשה מכל, הבערות הזו מטופחת על ידי אחרים, שמפיקים ממנה תועלת. רודנים העדיפו תמיד שנתיניהם לא ידעו דבר מחוץ למה שנחוץ להם כדי להיות משרתים צייתניים ובעלי מלאכה טובים. כך, עבד כושי שנתפס בזמנו לומד קרוא וכתוב היה עשוי להיות מוצא להורג.

עבור רודן, הסכנה הגדולה ביותר צפויה לו מכאלו המסוגלים לחשוב אחרת, להבין שמנצלים אותם, להבין את השקר שמאחורי המסכה ולצעוק שהמלך הוא ערום.

ויש עוד דרך מצוינת, ידועה מכבר, לסתום פיות ולהפוך אויב לאוהב. שוחד יעוור עיני חכמים וטיפשים כאחד. לא פעם, המורדים מוזמנים להצטרף למפלגת השלטון וההון במקום לגרום להפיכה. קל וזול יותר לשחד אותם, 'להטמיע' אותם במערכת, מאשר להילחם בהם. ככל שהמורד חזק יותר, הרי מרגע שהצטרף לעילית החברתית שכנגדה יצא למחות, הוא מחזק אותה ומרענן את שורותיה, מגדיל את עוצמתה ומאפשר לה להמשיך ולנצל את התמימים והחלשים ביתר עוז ותושיה.

רודנים ידעו מאז ומעולם שידע הוא כח והם דאגו לשמר אותו לעצמם. הם גם חיפשו בכל דרך לרכוש יותר ידע וכח. פעם, הרודן היה מוקף באנשי מגיה למיניהם, מאומנים מפליאים לעשות ועד קוסמים, מכשפים וידעונים. כיום, אנשי הכח מוקפים במדעני גרעין, מומחי מחשבים ומהנדסי גנטיקה, המספקים להם את כלי הנשק ואת אמצעי השליטה, בין אם מדובר בפצצות מימן או בכלי המדיה.

אך, האם בעידן התקשורת, שבו כל אירוע מובא כמעט מיידית לידיעת העולם כולו, נשארו עוד נבערים ותמימים? דומה, הכל ידוע, הכל גלוי לעיני כל. כעת מתגלה בבירור, שידע אינו מספיק, שהוא אינו הופך מיידית לכח השפעה ופעולה. יש די ידע, אך יש מעט מאד מוכנות להשתמש בו כדי לחולל שינוי מקיף כאשר מחיר השינוי נראה כה גבוה. אנו שוכחים דבר אחד בסיסי: כמעט תמיד, מחיר חוסר השינוי הרבה יותר גבוה.

המטריקס

שדה קוונטי הולוגרפי

את הפילוסופיה של העידן החדש אפשר לתמצת היום במודל אחד, מרשים והרה השלכות, המחבר יחדיו מספר מושגי מפתח משדה המחקר המדעי ומעתיק אותם ללא קושי לתחום הרוחני. קודם כל, 'המטריקס'. האידיאה הזו באה מעולם המתמטיקה והמחשבים ו"ירדה לרחוב" בעזרת הקולנוע. היא מקדמת את האמירה של אינשטיין ש"חומר שווה לאנרגיה" לרמה חדשה באמירה, ש"חומר שווה למידע".

אכן, אפשר לתרגם כל מסה לאור ואפשר לראות באור יחידות מידע. כל פוטון הוא חלקיק נושא מטען שנקרא מידע. הוא יחידת מידע. במקום לתרגם אותו לאנרגיה אפשר לתרגם אותו למידע ואז נקבל שאנו חיים בתוך מוח כלשהו, מוחו של מחשב או מוחו של אלהים.

מחשב רגיל זקוק אמנם לחומרה כלשהי, אבל בראיה עמוקה יותר, החומרה עצמה היא סוג של תוכנה. אנו לא זקוקים ליותר מאשר ל'אור' ו'מידע' כדי לברוא כל עולם שאפשרי לעלותו על הדעת. ליתר דיוק, האור לא רק נושא מידע, הוא עצמו מידע. וכך, כל דבר חומרי, כל צורה ודמות הם סוג של תוכנה, המפיקה כל הזמן מידע. לנו המידע הזה נתפס כעולם, כאישיות, כעלילה כלשהי.

לומר שהמציאות כולה היא סוג של מטריקס מבטא בצורה מודרנית עכשווית את החכמה המזרחית העתיקה, ש"הכל תודעה". או בלשונו של קאנט ושל סת, "העולם הוא הבניה רעיונית". זה לא אומר שהוא נמצא בראש שלך, שכן, אפילו הראש שלך, הפיסי, הוא הבניה רעיונית. הכל נמצא בתודעה האלוהית. אם אינך רוצה להיות סוליפסיסט ולומר שהכל נמצא בתודעה שלך, עליך לומר שהכל נמצא בתודעת-על כלשהי, אינטליגנציה קוסמית כלשהי, שאתה חלק ממנה, מעין 'תוכנת-בת', אחת מני אין-ספור, 'החיות' כולן ב'תוכנת-על' ומרכיבות אותה. עם זאת, השלם עולה על סכום חלקיו; תודעת 'האחד', 'העצמי', מורכבת מכל הביטויים החלקיים שלה ונוכחת בכולם, ועם זאת, היא עצמה מצויה "מעבר" לכולם.

מכאן, שאנו עוסקים כל הזמן במידע. המטריקס הוא עולם של מידע שמקיים "דיאלוג" בלתי פוסק בתוכו ויוצר 'רשת' שמתפתחת בתאוצה שהולכת וגדלה.

הנה, באסטרונומיה גילו שהתפשטות היקום הולכת ומואצת. זה יכול לבטא יפה את העובדה, שהמידע שב"יקום" הולך וגדל כתוצאה מיחסי גומלין מורכבים בין כל יחידות המידע לבין עצמן, בין כל ה'מונדות', שהן 'גולשי הרשת'. הרשת הולכת וגדלה במהירות פנטסטית שלה אנו עדים בצמיחתו המדהימה של האינטרנט הרגיל. אם היקום כולו הוא אינטרנט קוסמי, הרי הוא מתפשט מכיוון שהידע גדל בצורה שהולכת ונעשית מואצת עם הזמן.

זהו משל מטאפיסי ואולי אפילו עובדה של ממש. בכל מקרה, זה מאפשר לנו צורת הסתכלות בעלת השלכות מדהימות בכל שדה של מחשבה וקיום. מהר מאד אנו נעשים יותר רוחניים רק מכיוון שאנו מתחילים להבין מחדש את החומר עצמו כצורה של רוח. מידע ורוח מתקשרים לנו בטבעיות רבה יותר מאשר חומר ורוח. הגוף הולך ונעשה צורת ביטוי של מחשבה או פשוט סוג של מידע.

אנו כבר לא מוגבלים על ידי מהירות החומר. אנו יכולים להאיץ את הכל כי הכל הולך ונעשה צורה של אור, שלו המהירות המוחלטת. כל 'דבר' הוא 'כבד' ואיטי ביחס לאור. ואכן, מהירות העיבוד של המחשבים, שהולכת וגדלה בצורה מעריכית, מעלה את האפשרות לחשוב שאנו נאיץ את האבולוציה שלנו עד לנקודה סינגולרית כלשהי, שבה נשבור כליל את 'מחסום החומר' או ליתר דיוק את 'מחסום החומרה'.

ל'מטריקס' פן גלוי, כל המידע הקיים בו, הפרה ורבה, אך הוא ניחן בתכונה אחת נוספת, מרשימה ביותר, שאותה אמצנו מתורת הקוונטים, המסבירה בעומק רב את פשר הפריון המרהיב הזה – המטריקס הוא 'שדה קוונטי'. השדה הזה בסיסי מן האור כדבר מה שיש לו קיום ממשי, אם לא חומרי ממש, הרי בכל מקרה פיסי. פוטון הוא יחידת אנרגיה בעלת קיום "ממשי", אך השדה הקוונטי הוא 'פונקציית גל', מעין 'חומר היולי' כלשהו, שנמצא כשורש לכל גילוי פיסי, יהיה מעודן ככל שיהיה – זהו 'שדה החלומות'; יקום של אינספור מציאויות אפשריות. כאן הכל אפשרי כי הכל נמצא ב'סופרפוזיציה', כפוטנציה טהורה.

שוב, אחד ההיבטים החשובים ביותר של מושג התודעה העתיק הוא שהוא מהווה פוטנציה טהורה, שיכולה ללבוש אינספור לבושים. כך, הענקנו למטריקס אפשרות לא רק להתרחב אלא ממש לברוא את עצמו מחדש בכל אקט של יצירה. בפעם הראשונה יש לנו דוגמה מוחשית ביותר להבין את הפוטנציאל היצירתי שלנו כעוצמה בוראת של ממש. מצאנו לבוש מדעי ל'זמן החלום' העתיק של האבוריג'ינים וזכינו להבין את כוחה של התודעה האלוהית כבוראת 'יש מאין' ולא רק יוצרת 'יש מיש'.

שוב, יש לנו דוגמה מוחשית ללידה הזו מהאין בדמותם של 'חלקיקים וירטואליים' הנוצרים כמו מתוך הכלום, מתוך החלל. לכאן שייכים מושגים כגון 'אנרגיית האפס' או 'הקבוע הקוסמולוגי', שהוא אולי זה העומד מאחורי ההאצה של התפשטות היקום.

לכל מונדה במטריקס יש אפשרות להתחבר לאנרגיה אינסופית, שכן המטריקס הוא ביסודו 'שדה קוונטי'. מכאן, יש לה כח בורא ממשי להוליד 'אור חדש', ולא רק להוריד אותו מאיזה רקיע עליון. מחשבה או גילוי רצון יכולים לחולל יש מאין. כך, כל מונדה הינה CO-CREATOR, שותפה פעילה ושוות זכויות עם האל בבריאה התדירית של היקום.

וכעת, למושג השלישי, המשלים את המודל הזה. השדה הקוונטי הזה הוא 'הולוגרפי'. זה מעניק לו שתי תכונות חשובות מאד להבנה הכוללת של המטריקס.

האחת, 'התכללות' מוחלטת; השלם כולו מופיע בכל חלק מחלקיו. כל רסיס ורסיס של רסיס, עד אינסוף, נושא בתוכו את המידע של השלם. כל מונדה היא אכן היקום כולו, ממש כפי שחשב לייבניץ.

השניה, 'קישוריות' מוחלטת; מכיוון שכל אחד משקף את כולם בכל הרף עין של קיום, הרי שכל אחד גם מושפע מיד מכל מה שמישהו אחר עושה או חושב. כל שינוי באחת המונדות מחוללת שינוי מקביל, בו-זמני, בכל מונדה אחרת. זה לוקח את המושג של ה'אי-לוקליות' של התורה הקוונטית לרמה חדשה. כל מונדה המצויה במטריקס, תהיה קטנה וחסרת חשיבות לכאורה ככל שתהיה, משפיעה על כל המטריקס בכל תנודה שהיא עוברת בתודעה שלה.

אנשים שיש להם 'גישה' עמוקה יותר לעצמם, ה'רגישים' וה'רוחניים' יותר, יכולים לחוש "על בשרם" את המתרחש בעולם כולו. כל שינוי שמתרחש בעולם יוצר מיד 'רושם' כלשהו ברוחם או גופם. זה מושג חדש להבין את מה שהקבלה אומרת על הצדיקים שיכולים לחוש את כל העולם בתוכם. וכן, את העובדה שהאדם הוא "פנימיות העולמות". כל תודעה היא 'פנימיות העולם', שכן היא חשה הכל ומשפיעה על הכל. אך כפי שראינו, הקישוריות הזו היא נחלת כל חלקי המטריקס, יהיו קטנים או חסרי תודעה עצמית ככל שיהיו.

שוב, אם נבחן לעומק את 'העצמי', שהוא התודעה הכללית של ההוויה היחודית של כל אחד מאיתנו, הרי שהעצמי הזה נוכח בכל חלקיו, הוא יודע מה קורה לכל תא בגופנו ולכל היבט או 'רסיס' של האישיות שלנו. העצמי הזה הוא סך כל גרעיני האני שלו, הוא מעבר למודע ולתת-מודע, הוא תודעת-העל הערה תמיד, העדה תמיד לכל המתחולל בתוכה ולומדת מהכל. והרי כך היא מכונה במזרח, 'העד הנצחי'. אך היא לא רק צופה בשיוויון נפש. היא תמצית כל הידע וכל ההתנסויות, היא משפיעה על הכל בנוכחותה ונעלה על הכל.

המחקר של התודעה דרך התופעה של הסכיזופרניה יכולה לשמש לנו בסיס טוב להבנת המבנה הבסיסי של נפשנו ולספק לנו מודל מטאפיסי להבנתו העמוקה של המטריקס כשדה קוונטי הולוגרפי.

המטריקס הוא התודעה של העצמי, שהיא 'כוליות'; מכילה הכל, מאפשרת הכל, ותמצית של הכל – הנוכחות הסימולטנית של כל רבדי הקיום שלה. לכן, כל שינוי בכל תא, בכל יחידת מודעות קטנה, בכל 'תת-אישיות', נקלט על ידי התודעה השלמה, העצמי, שהוא הכוליות שלנו.

ייתכן, שהשינוי הוא זעיר ביותר, עד שאינו מחולל תשומת לב. בכל אופן, הוא נתפס על ידי העצמי. התודעה הרגילה מתמקדת בשינוי כזה רק כאשר הוא עובר סף חישה מסוים. ככל שאתה רגיש יותר, אתה קשוב יותר לכל מה שמתחולל בך. בכל מקרה, הכל משפיע על הכל, ותשומת הלב האוהבת שלך, הנוכחות המכילה שלך, היא משמעותית מאד לאופן שבו הכוליות שלך מופיעה ומתפתחת בכל רגע.