פרק ראשון

תסמונת הסוונאט

מלומד מפגר, גאון מאותגר ושוטה קדוש

1.

'תסמונת סוואט' הוא השם שבו אנו מכנים גאונים מאותגרים. הם מגלים חולי ומוגבלות בתחומים שונים כתוצאה מפגיעה מוחית כלשהי, מלידה או במהלך החיים. הפגיעה מאלצת את מוחם לחווט את עצמו מחדש. מדי פעם, נולדות תופעות מדהימות, שאף אחד לא ציפה להן: יחד עם המוגבלות הקיצונית וההתנהגות החריגה והלא מובנת, מתגלה כשרון נדיר וסגולה יוצאת דופן, שקשה מאד להבין איך הופיעה במוח כה פגוע: כח חישוב מתמטי בלתי רגיל, זכרון צילומי פנומנלי או חוש אמנותי מסוג מיוחד.

מרבית הגאונים המאותגרים שייכים ל'קשת האוטיסטית'. עד היום אין יודעים בדיוק מה הסיבה לאוטיסם. דומה, שהילד נסגר בתוך עולם משלו. הוא מגיב בקיצוניות יתר לגירויים כגון רעש או מגע פיסי. הוא שקוע בתוך עצמו ולא יוצר קשר עם הסביבה. דומה, שהוא לא מבין כלל מה קורה סביבו. הוא מנותק במידה קיצונית מבני אדם, ויהיו הקרובים אליו ביותר כאביו ואמו. פעם חשבו, שזו אשמת האם שמנעה ממנו את הקרבה הפיסית או ששדרה לו עוינות. בהדרגה התברר שזו הייתה הנחה שגויה לחלוטין. זהו פגם תורשתי, מחלה או פגיעה פיסית ישירה בראש. וזה מה שאומרת על כך ויקי:

"סוואנט (savant) היא מילה לועזית שמקורה בצרפתית ופירושה הוא 'מלומד'. שם זה החליף את שם התסמונת העתיק מסוף המאה ה-19 שהיה 'תסמונת האידיוט הגאון'. למרבית הלוקים בתסמונת זו יש יכולות מנטליות נרחבות, הקרויות 'כישורים נלווים';

הם זוכרים בעל פה עובדות, מספרים, לוחיות רישוי מפות ורשימות ארוכות של תוצאות ספורט ומזג אוויר. גאונים מסוימים יכולים לזכור ולשחזר קטעים ארוכים של מוזיקה, מספרים או מלל.

כישורים אפשריים נוספים המתגלים באלו הלוקים בתסמונת הם: הערכת מרחק מדויקת באמצעות הסתכלות פשוטה. חישוב היום בשבוע בהינתן תאריך מסוים בטווח של עשרות אלפי שנים. הערכה מדויקת של חלוף הזמן, ללא התבוננות בשעון."[1]

  האם יש למוח כוחות על שלא הכרנו שבתנאים רגילים נשמרים בסוד או נדחקים לשוליים? אולי המוח הרגיל מגן על עצמו על ידי מערכת סינון יעילה מדי, השומרת על כוחות העיבוד שלו תחת בקרה מופרזת וכך חוסמת את היצירתיות המופלאה ואת הכישורים העילאיים שלו? האם המוח האוטיסטי מחובר בצורה אחרת לעולם ואולי אפילו לממדים נסתרים שיש למציאות?

 הקשת האוטיסטית היא רחבה למדי והיא כוללת תסמונות נוספות, בדרגות שונות של מוגבלות שכלית או רגשית. לדוגמה, תסמונת אספרגר פוגעת יותר בצד הרגשי של הילד האוטיסט ופחות בכישוריו השכליים. למעשה, במרבית המקרים היא מגבירה אצלו את כח הזכרון והעיבוד המתמטי, אך הוא מתקשה להבין את הרגש האנושי הרגיל. הוא לא קולט את המשמעות הרגשית של הבעות פנים או את שפת הגוף של האנשים סביבו ולכן מתקשה להבין ולהתמודד במצבים חברתיים. הוא נתפס כחריג ומשונה בהתנהגותו, ובדרך כלל, כ'מורד' בכללי התנהגות מקובלים. האמת היא, שהוא פשוט לא מבין את הקוד ההתנהגותי שלנו וממילא, אינו מסוגל לאמץ אותו. ההתנהגות שלנו נראית לו מוזרה לא פחות מאשר ההתנהגות שלו לנו.

 אולי מדובר בזן של מלאכים או חוצנים שהגיעו לכאן מסיבה כלשהי מפלנטה או מימד אחרים. כאשר אחד כזה נוחת בעולמנו הוא בדרך כלל נדחה על ידי החברה כ'צפור צבועה'. רק לאחרונה התחלנו להבין טוב יותר את המציאות של הילדים האלו, לאבחן אותם ולסייע להם.

 מספר גאונים מפגרים ניחנו בכישוריהם כה נדירים שהם הסבו אליהם את תשומת הלב של החוקרים והציבור הרחב. נהוג לקרוא לאחד כזה בשם 'סוואנט', מעין כינוי חיבה לציין את יכולת התפיסה המיוחדת במינה בתחום מסוים המלווה במוגבלות קיצונית בתחומים אחרים של חייהם. שם נוסף שבו מכנים אותו הוא 'השוטה העילוי'. לטעמי, הכי מתאים לכנות את הזן הזה בשם 'הגאון המאותגר'.

 בחלקה, היצירתיות האוטיסטית היא צורה של הגנה. דומה שהמוח חוסם את עצמו מפני גירויים שהוא רגיש אליהם יתר על המידה על ידי מיקוד כפייתי בפעילות מסוימת, חוזרת ונשנית. היא מרגיעה ומשקיטה את מערכת העצבים הנדירה הזו, שאיבדה את הכושר לסנן את הגירויים כמו אצל כולנו.

 אוטיסטים מוציאים מקלט בתוך עולם מסודר בצורה כפייתית. כל שינוי מערער להם את הבטחון הקיומי. הוא ממלא אותם חרדה בלתי נסבלת. הם חייבים להחזיר כל דבר למקום או להמשיך לעסוק בפעילות שלהם, המסיחה אותם מהגירוים הלא נשלטים.

 ילד מגיע לעולם עם מספר כפול של תאי מוח מזה שיהיו לו בהתבגרותו. הקשרים בין התאים עדיין לא התעצבו. הם גמישים, נזילים, ותלויים בהתנסויות שהתינוק יחווה. בהדרגה, המוח בונה סבך של קישורים בין התאים – רשת נוירולוגית עצומה המכונה 'חיווט'. החיווט הזה הוא המטריקס שלנו. הוא זה המרכיב את המציאות שלנו כ'הבניה רעיונית' – מגון עצום של תבניות שמאפשרות זיהוי ותגובה. כל מוח הוא גמיש ומשתנה לאורך הזמן עם כל התנסות. פעם חשבנו, שתאי המוח אינם מתחדשים אך היום אנו יודעים שהמוח מסוגל להוליד תאים חדשים. בכל מקרה, הוא מרשת את עצמו שוב ושוב, הוא בונה את החיווט שלו מחדש וכך עשוי לשנות את תפיסת העולם הבלתי אמצעית או את התנהגותנו.

 יש לנו עדיין רק מושג קלוש איך המוח שלנו עובד. אמנם, מיפינו אותו באנטומיה מדויקת ולמדנו איך מרכזים שונים אחראים לפונקציות מנטליות ופיסיות שונות. עשינו זאת בעיקר בדרך של גרייה ישירה באמצעות אלקטרודות חשמל ובדיקה מה קורה כאשר מרכז כלשהו נפגע או חסר. עם הזמן, למדנו שהמוח מסוגל לארגן את עצמו מחדש כדי להתמודד עם הפגיעה. הוא מסוגל לחדש רקמות וגם להעביר כישורים מחלק אחד לחלק אחר. בינתיים, הוא עשוי לגלות כשרון חדש, בלתי צפוי, שמוח רגיל אינו מגלה.

2.  

הסוונאט המפורסם בעולם, קים פייק, שנודע כ'איש הגשם האמיתי' ו'מלומד-על', נולד כאשר הוא חסר את הכפיס המחבר בין שתי אונות המוח. דומה, שהייתה צפויה לו מוגבלות קשה, פיסית, מנטלית ופסיכולוגית, וחיים שלמים של ניתוק כמעט גמור מן העולם סביבו. אך מוחו של קים נערך מחדש ויצר מסלולים עצביים לא שגרתיים. אמנם הוא נשאר מאותגר קשה בכל התחומים אך החל להפגין מגיל צעיר מאד, שנתיים-שלוש, זכרון מדהים של כל דבר שהוא קורא ויכולת ל'חישוב לוח השנה'. למעשה, הוא לא בדיוק קורא – הוא מצלם את הדפים כאשר כל עין מצלמת את הדף שמולה בו זמנית. הוא מסוגל לקרוא 8 ספרים ביום ולזכור כתשעים אחוז מן החומר.

 לא פחות משמעותית מן היכולת הזו, הוא הרצון לעשות זאת במשך מרבית שעות היום. והרי, לא כל יכולת וכשרון מגיעים עם צורך ורצון להשתמש בהם. לקים היה רעב עז למידע, כל סוג של מידע. כאשר הוא היה נשאל שאלה הוא כמעט שלא היה משתהה לחשוב עליה. התשובה הופיעה במוחו בהרף עין כמו היה מחשב משוכלל. מוחו הכיל ספריה שלמה של אלפי ספרים, שאותם זכר בדרגת דיוק מפתיעה.

 כפי שאנו יודעים, זכרון אינו בהכרח מסייע לחשיבה. תכופות, אין כל קשר ביניהם. היכולת לחשיבה מושגית נותרה אצל קים פגועה. הוא לא מסוגל להבין מטאפורות. המוח שלו לא יודע לעשות הפשטה למידע ולחבר אותו בצורה יצירתית. אחרת, לא היינו מקבלים רק גאון מפגר אלא גאון במלוא מובן המילה. קים היה מסוגל לעשות מעט מאד צירופים של חשיבות ורלוונטיות כדי להפיק הישג יצירתי של ממש. אבל הוא היה תופעה אנושית יוצאת דופן, שאתגרה הן אנשי מדע והן את הקהל שבא לבחון אותו בשאלות קשות כמו היה מלכת שבא. מדובר בזכרן המפורסם ביותר בעולם, שגורלו הפך אותו ל'כוכב' – סלבריטי בין לאומי, אחרי שהשחקן דסטין הופמן למד ממנו איך לגלם את דמותו האוטיסטית של 'איש הגשם'.

 אנו זוכרים שפרויד ניסה ללמוד על אנשים בריאים מאנשים חולים והצליח בעזרתם לגלות איך הנפש פועלת. מאוחר יותר, הרעיון הזה נתקל בהתנגדות מצד אלו שחשבו שיש ללמוד על השפויים דוקא מן האנשים המצליחים בחייהם ומגלים דרגה גבוהה של יצירתיות במקום מאלו שחייהם הפכו למאבק יומיומי על השפיות וההגשמה העצמית. הם חיפשו ללמוד על הפוטנציאל הטמון באנשים הרגילים באמצעות המחקר של הגאונים הגדולים.

 המחקר על הסוואנטים כמו מצרף ביחד את שתי הנחות המוצא האלו. אפשר ללמוד מן הלקויים והמאותגרים על השפויים הרגילים. אך כאשר דוקא אלו מפגינים גאוניות ויכולת ביצוע מפתיעה בתחום כלשהו, הנדמה כמעט כנס גלוי ופיצוי משמיים, מיד מתעוררת השאלה לגבי הפוטנציאל הטמון במוח הרגיל. מסתבר, למוח יש יכולות המאתגרות את התפיסה שלנו במדע הנוירולוגיה. דומה, שהוא מבצע דברים בדרך מפליאה, שלא חשבנו שהם בכלל אפשריים.

 למשל, איך מישהו כמו סטיפן וולטשייר מסוגל לטוס בהליקופטר מעל העיר טוקיו במשך עשרים דקות ולחזור לסטודיו ואז לצייר מזכרונו את העיר לפרטיה על משטח ענק של נייר?

 מדובר בזכרון צילומי מדהים וביכולת 'להטיל' על הבד את הזכרון הזה. אזי, כל מה שנשאר לו כמדומה לעשות הוא לעבור על הקווים ה'וירטואלים' בעפרון. הוא עושה זאת במהירות ובדייקנות ללא היסוס וממלא דפי נייר עצומי מידות בנופי העיר הגדולה. גם הוא הפך לקוריוז עולמי וצייר ערים רבות ברחבי העולם. בדרך כלל, הוא אינו מצייר בצבע. הקליטה שלו רגישה במיוחד לגיאומטריה של הדברים – בנינים, מכוניות, מתקנים שונים.

מרבית האוטיסיטים מגלים יכולת מתמטית גבוהה אך מעטים בלבד מסוגלים להתייחס באופן רגשי לבני אדם. עם זאת, לא מדובר ביכולת שהיא לגמרי טכנית. הבניינים של סטיבן מלאי חיים וגם הערים שלו כמו נושמות ומקבלות את הציביון המיוחד שהוא מעניק להן. עם השנים, טווח הביטוי שלו גדל והציורים שלו קבלו נופך רגשי יותר. הוא מאד אוהב לצייר ופיתח קריירה בין לאומית של אמן מוכשר.

 איך מישהו כמו לסלי למקה, עיוור בשתי עיניו ולקוי בתפקודו הפיסי, מסוגל לגשת יום אחד לפסנתר מבלי שלמד כלל מוסיקה ולנגן ללא שגיאה אחת יצירה מסובכת של בטהובן? לימים לסלי יזכור בעל פה כ-8,000 אלפים של יצירות מוסיקליות והכל משמיעה אחת בלבד. האין זה נס גלוי? האם אלוהים, שהתעלל באנשים האלו או אולי התחשבן איתם על קרמה קשה, גם פיצה אותם על האכזריות הנוראית בפרס ניחומים יוצא מן הכלל?

 איננו יודעים אם יש אלהים או האם זו דרכו עם הבריות. כיום, אנו כן יודעים שהמוח הוא מורכב ומופלא מכפי שחשבנו. הוא מסוגל לבצע דברים שלפי שעה נשגבים מבינתנו.

 אין שום מניעה לזה החפץ ללמוד על הגאוניות דווקא מגאונים רגילים אשר שברו את השיאים והנורמות של התפקוד הרגיל ויצרו ליגה משלהם. אך לא פעם, אנו מתעוררים לחקור תופעה של יכולת חריגה דוקא כאשר היא הפכה לקוריוז המשאיר אותנו פעורי פה. במקרה זה, כאשר יכולת יוצאת דופן מגיחה דוקא מתוך מוגבלות קיצונית וליקויי תפקוד.

 אמן נוסף ברוך כשרון הוא אלנזו קלמנס, פסל גאוני, המסוגל אחרי הסתכלות קצרה בסוס, שור או אייל, לעצב אותם בחימר בחיות נפלאה. אף אחד לא יודע איך הוא עושה זאת, לרבות הוא עצמו. אצבעותיו יודעות לעשות זאת מעצמן. אין ספק שאין מדובר בכשרון טכני בלבד, שכן אלנזו נופח ביצירי כפייו תחושה יוצאת מן הכלל של חיוניות ויופי.   

אנו מקווים שחקר הסוואנטים האלו יעניק לנו הבנה חדשה על תפקודו הרגיל של המוח ואולי יסייע בידינו למצוא דרך להוציא לפועל את היכולות הגנוזות בו. אולי בכולנו מסתתר 'איש גשם' קטן, שאם יתגלה יעניק לנו הזדמנות פז לרמות את הקאזינו ולחזור הבייתה עשירים.

 בהיקשר זה מן הראוי להעיר, שהכשרון הנדיר של איש הגשם נוצר בתנאים של חסך קיצוני, סבל ופגיעה קשה. אולי המוח הפך את החסרון ליתרון או נדחק אל הקיר ומתוך הישרדות מצא דרך תפקוד חלופית. תכופות, החסרון נותר בעינו גם אם החיווט המוחי המקורי פתח הזדמנות לנהל 'חיים אחרים', מיוחדים ומרתקים בזכות עצמם.

 איננו יודעים מי היה קים פייק אם היה נולד עם כפיס המוח ככל ילד רגיל. מן הסתם, הוריו היו מעדיפים אותו כ'ילד מצוי', 'בינוני' ו'שגרתי' ככל הילדים, במקום גאון חריג מסוגו. אך ההשוואה הזו היא עצובה וחסרת ערך. קים פייק היה האדם שהיה ולא משנה כלל מה הסיבות שגרמו לו להיות כזה. הוא היה יחודי בכשרון שלו למרות שלא היה כה יחודי בליקויים שלו.

 לא כל פגוע מוח נעשה גאון בדיוק כמו כפי שלא כל מי שסובל מתסביך אדיפוס הופך להיות... זיגמונד פרויד ולא כל מי ששוכב עם אחותו הופך להיות ניטשה. בהנחה, שהוא באמת עשה זאת ולא מדובר רק ברכילות בדויה.

 אין ספק שהישגו המדהים של קים פייק שייך בחלקו הגדול לאביו, שהתמסר אליו בצורה מוחלטת מאז שנולד. הוא זכה לאהבה ולתמיכה מירבית שאיפשרה למוחו לשקם את עצמו במידת האפשר. ובזאת, אנו מבקשים להסב את תשומת הלב לחשיבות העצומה שיש לסביבה האנושית, המשפחה והקהילה, לגורלם של הגאונים המאותגרים.

[1]. ויקיפדיה, ערך, 'תסמונת הסוואנט'