אייזק ניוטון ובית המקדש - מדע, קבלה ומה שביניהם

הקדמה

"אינני יודע כיצד אני נראה לזולתי;

לי עצמי אני נראה כילד המשחק על שפת הים.

מפעם לפעם אני משתעשע במציאתה של אבן חלקה יותר

 או צדף יפה יותר מן הרגיל, אבל האוקינוס העצום של האמת

מלחך את רגלי מבלי לגלות את סודותיו הגדולים."

אייזק ניוטון

א.

עץ הדעת ועץ החיים – מדע ומיסטיקה

המדע עשיר בסיפורים על נסיבות יוצאות דופן של תגליות מפורסמות. סיפור משעשע, הנשמע כמעט כאגדה, מתאר את ניוטון הצעיר יושב תחת עץ תפוח והוגה במסתרי הבריאה כאשר לפתע נוחת על ראשו תפוח עסיסי ומוליד במוחו רעיון מבריק - חוק המשיכה האוניברסלי או חוק הגרוויטציה. מהתפוח הפרטי שנפל על ראשו מגיע ניוטון בהיסק רב-השראה לכך, שחוקי הטבע השולטים במסלול תנועת התפוח חייבים להיות זהים לאלו של תנועת גרמי השמים!

השאלתם את עצמכם פעם, מה מסתתר מאחרי סיפור זה, שהוא קרוב לוודאי מיתוס? ייתכן ומיתוס זה נוצר כדי להלל מדען על הצלחתו לחשוף חוק טבע נסתר, המאחד תופעות שונות לחלוטין זו מזו כמו נפילת תפוח ותנועת כוכב. אך אם נעמיק חקר מעט במיתוס התפוח נוכל לגלות בו סמליות רבה.

עץ התפוח מסמל בתרבות המערבית את עץ הדעת טוב ורע. התפוח, בנופלו על ראשו של האיש הצעיר, פתח בפניו את עולם הדעת ואת החוקיות הנסתרת מאחורי הטוב והרע. בניגוד לחווה, ניוטון לא אכל את התפוח, וכפי הנראה גם לא התפתה לנחש, אלא הסיק מנפילתו את חוקי המשיכה והתנועה של בורא העולם. במקום לאכול מהפרי האסור ולהיות מגורש מגן עדן, ניוטון שר שיר הלל לחכמה האלוהית הנסתרת מאחורי יקום התופעות וחשף פן זעיר אך משמעותי מהחוקיות השלטת בעולם, כפי שהוא הבינו.

על פי הקבלה, התפוח הוא דווקא פרי עץ החיים ולא פרי עץ הדעת, שהוא לדעת חז"ל תאנה. כך, ברובד עמוק יותר, מיתוס זה מרמז לנו שניוטון נדחף לעסוק בחוקי הטבע לא רק ממקום של 'דעת' אלא ממקום של 'חיים'. הוא השתדל בכל כוחו האינטלקטואלי והרוחני לחבר את 'עץ הדעת' של העולם החומרי ל'עץ החיים' של הקדושה. ואכן, כל חייו הוקדשו למצוא את החוקים האלוהיים ששולטים לא רק בחומר אלא גם ברוח.

גילוי הזיקה הקיימת בין נפילת התפוח לחוקי טבע כלליים ומופשטים היה רק הצעד הראשון של ניוטון בעולם הדעת. במהלך 87 שנות חייו הארוכות והפוריות הוא עמד על קשרי הגומלין הנסתרים בין חוקי הטבע למצוות התורה, בין המתמטיקה לנבואה, בין סודות האלכימיה לתהליכי הבריאה, ובין מידות המשכן ובית המקדש לסידור הכוכבים במערכת השמש. הוא גם התאמץ להראות את ההקבלה הקיימת בין חוקי הטבע והרוח לחוקיות השלטת בהתפתחות ההיסטוריה האנושית כולה. כל תחומי הידע הללו ורבים נוספים נשזרו יחדיו ברוחו של ניוטון למארג אחד, מקיף וכולל, שחשף את סודות הבריאה ואת מקומו ומעמדו המיוחד של האדם בתכנית זו.

ספר זה יפתח בפני הקורא העברי צוהר לשיטת מחשבתו המדעית/רוחנית של אבי המדע המודרני, ששזר יחדיו חוקים טבעיים ורוחניים במארג אחד בעל קסם ועומק מדהים.

חוקרים רבים כבר כתבו ביוגרפיות מרתקות על חיי המדען המופלא הזה. האתגר הגדול שעמד בפני כולם היה הנסיון להסביר את המורכבות של אישיותו ולמצוא את החוט המקשר בין עיסוקיו המדעיים/רציונליים לאלו המיסטיים. במאה ה-17, שבה הוא חי, הקישור הזה התקבל בטבעיות מכיוון שהחברה הייתה דתית ביסודה והעניקה לגיטימציה לחיפוש הצד הרוחני והאלוהי בטבע. אך בימינו אנו, בתחילת המאה ה-21, רוב אנשי המדע סבורים שהפער בין המדע והמיסטיקה כה גדול שהוא בלתי ניתן לגישור.

הרוב המכריע של המדענים טוען, שהחשיבה המדעית חייבת להיות אובייקטיבית, רציונלית, וברת-הפרכה בעזרת הכלי רב-העוצמה של הניסוי המדעי. המתמטיקה, למרות היותה מופשטת וקרובה לחשיבה המיסטית, משרתת את המדע הניסויי בנסחה חוקי טבע המכוננים את החוקיות של עולם התופעות הנצפה. לעומת זאת, תחומי המחקר הרוחניים/מיסטיים כגון נבואה ואלכימיה אינם ברי-גישור עם עולם הניסוי והבקרה המדעיים ולכן הם שייכים לתחום מחקר סובייקטיבי לחלוטין. אך האמנם מפרידה בין עולמות אלו תהום שאינה ניתנת לגישור?

למרות הדעה הרווחת, יש גם במאה שלנו מדענים אשר בדומה לניוטון אינם רואים סתירה בין המדע והמיסטיקה. מדענים רבים הבאים מתורת הקוונטים ותורת העל-מיתרים טוענים, שבנוסף לארבעה הממדים המוכרים לנו מחיי היומיום קיימים ממדים מתמטיים נסתרים, שלעולם לא יוכלו להיחקר בכלי המדע הניסויי ואופיים 'הלא-רציונלי' דומה להפליא לתופעות אותן חוקרת המיסטיקה. אך למיטב ידיעתי, אף אחד ממדענים אלו לא הרחיק לכת כמו ניוטון בחיבור הפנימי בין מדע ורוחניות, מתוך שאיפה למזג אותם להשקפת עולם מאוחדת.

ניוטון שזר את חוקי הטבע עם הנבואה והמצוות. כתבי היד הרבים והמגוונים של מדען מרתק זה חושפים בפנינו תכנית אלוהית שבה החומר והרוח שזורים יחד במסכת מופלאה וכפופים לחוקיות העליונה של בורא העולם.

לדעת ניוטון, המחוקק העליון בחר בכוונה תחילה לברוא את העולם החומרי על פי חוקיות רוחנית נסתרת. למרות פשטותה של תוכנית זו היא נשארת בבחינת 'אור גנוז' עבור אדם שאינו שוקד להבין אותה מעבר לגילוייה החומריים. מאמץ רב נדרש מהאדם, ומהמין האנושי בכללותו, כדי לחשוף את החוקיות הרוחנית השלטת בעולם החומר. חוקי הטבע המתמטיים מקורם רוחני ושורשם נעוץ בחכמה האלוהית.

לדעת ניוטון, אפילו הגדרת המאסה, המגלמת את המהות החומרית הבסיסית, כפופה לחוקיות רוחנית. כל חוקי הטבע, ללא יוצא מן הכלל, כפופים לרצון הישיר של האל. משום כך, הנבואה או האלכימיה אינן שונות במהותן מכל עיסוק מדעי אחר. אלו הן דרכים שונות לחשוף את הרצון האלוהי המסתתר מאחורי התכנית האלוהית של הבריאה. האדם אשר יפענח סודות אלו - הקשרים ההדדיים בין החומר והרוח - ויפעל בהתאם לתגליותיו, מובטחים לו חיים טובים בעולם הזה וחיי נצח בעולם הבא. הכיצד?

הקורא העברי ודאי יופתע לגלות שניוטון סבר שבורא העולם בחר לגלות את סודותיו הכמוסים ביותר לעם היהודי. לדעתו, סודות הבריאה, ברמה החומרית והאנושית, כפי שהם באים לידי ביטוי בהיסטוריה, הוצפנו במידות המשכן ובתי המקדש שלנו ובטקסי הקורבנות של הכוהנים והלוויים.

בכתבי היד הרבים שהותיר ניוטון, העוסקים במקדש ובנבואה, פוזרו רמזים רבים למשמעות המדעית/רוחנית של המידות והטקסים. מכתבים אלו אנו למדים שמערכת השמש במלוא תפארתה, על כל יחסייה המתמטיים המדויקים להפליא, וחוק הגרוויטציה השולט בכולם, היו כבר ידועים בעולם העתיק לכוהני הדת. טקסי הכהונה סביב אש-התמיד במקדש ביטאו את המערך המופלא של גרמי השמים והיחסים המתמטיים של תנועת כוכבי הלכת סביב השמש. לדעת ניוטון, ידע זה השתמר בקרב מיעוט רוחני נבחר החל מתקופתו של נח.

בספר זה אציג את פרטיה של התכנית האלוהית המופלאה הזו על משמעויותיה הנסתרות, כפי שהבינם מדען נוצרי בן המאה השבע עשרה. ניוטון טען שלעם היהודי תפקיד מרכזי בהוצאתה לפועל של התוכנית האלוהית ולכן הוא גם נושא באחריות מיוחדת.

ניוטון היה בקיא גדול בתורה, בהלכה ובתורת הסוד הקבלית. הוא האמין שחוקי הטבע האוניברסליים שחשף ותגליותיו המפורסמות באופטיקה הינם רק קצה הקרחון של ידע עתיק שהיה בעבר נחלת המיעוט הנבחר. הוא האמין שהאל הועיד לעם ישראל תפקיד מרכזי בגאולת המין האנושי כולו ולכן, שיבת היהודים למולדתם במאה העשרים היא הכרחית וחיונית לעולם כולו. בין אם היו אלו חישובי הקץ או ראיית עתיד ממש, מופלא הדבר שניוטון טען שעל פי נבואת דניאל וחזון יוחנן המטביל, היהודים יתחילו לחזור לארצם בשנות ה-80 המאוחרות של המאה ה-19, והזעזוע הגדול יפקוד אותם בשנות ה-40 של המאה ה-20. דומה, שהאיש אכן גילם את חזונו ובו עצמו התמזגו בדרך גאונית ויוצאת דופן המדע והנבואה.

ב.

המסע הרוחני האישי שלי

ניוטון ה'איזוטרי' וזיקתו לקבלה

סיפור המסע המדעי/רוחני האישי שלי נשזר, בצירוף נסיבות יוצא דופן, בסיפורו של ניוטון. הייתי זקוקה לניוטון, המדען האנגלי בן המאה השבע עשרה, כדי לגלות את יהדותי ואת עולם הקבלה, שהחל מושך אותי אליו כבחבלי קסם. יש כאלו שמצאו את החיבור שלהם ליהדותם בכת רוחנית או בהודו הרחוקה, אני מצאתי את החיבור שלי דווקא בכתביו האיזוטריים של ניוטון, תוך כדי מחקר אקדמי.

אלמלא רצה הגורל שאקדיש את שבע השנים האחרונות של חיי לחקור את כתבי היד התיאולוגים של ניוטון קרוב לוודאי שלא הייתי מגלה את הירושה הרוחנית/מדעית המופלאה של אבות אבותיי המקובלים. מקום של כבוד בספרייתו של ניוטון תפסו כתבי הרמב"ם וספר הזהר. בזכותו נחשפתי לעומק מסורת הסוד היהודית וגישתה המקורית למהות החקירה המדעית.

הקיבוץ שממנו באתי טיפח בקנאות את החילוניות למעין 'דת' חדשה. גם התרבות האקדמית/מדעית, המנוכרת לערכים רוחניים בכלל ומיסטיים בפרט ורואה באמונת הלב תמימות מטופשת ובדת 'אויב', לא עודדה אצלי שום סקרנות למסורת היהודית. בדיוק להיפך. החינוך המדעי הפורמלי שקיבלתי פיתח בי יכולת מחקר שיטתית ואנליטית להבין דבר מתוך דבר, אך הוא גם ייבש את הפן הרוחני של אישיותי והפך אותי חשדנית כלפי רגשות עמוקים, 'לא-רציונליים'. הפנמתי את דרכם של מורי ואמצתי לי את הביקורתיות המדעית המתנצחת, המחפשת כמעט מיידית את חולשת הטיעון של בר-השיח.

מותה הטרגי של אמי ממחלת הסרטן ערער לא רק את עולמי הרגשי, אלא גם את השקפת עולמי המדעית בכלל. כאשר מחלתה של אמי החמירה חזרתי משהות של שש שנים בחו"ל שם למדתי לדוקטורט באוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב. התקבלתי כמרצה באוניברסיטה העברית בחוג להיסטוריה. למרות שהמשכתי ללמד כרגיל, חוויתי באותן שנים משבר אישי עמוק, היות ולא הצלחתי לגשר בין חיי היומיום המורכבים ולעיתים הכאוטיים לבין כישורי האקדמיים.

בבלבול והאבל שחשתי אחרי מות אמי קלטתי בפעם הראשונה בעוצמה כה רבה את החלל הריק שבתוכי. המדע לא היה יכול לענות לי על שאלות קיומיות, שהתעוררו בי לפתע בחדות מפחידה. למעשה, ככל שהתקדמתי בחקר ההיסטוריה של המדע המערבי גיליתי, שהמדע הפך במהלך התפתחותו ליותר ויותר חומרי, מכאני, מנוכר, ופחות אנושי. גילוי זה הושפע ללא ספק מהחוויה בה התנסיתי באותה תקופה. כאשר אמי אושפזה בבית חולים במחלקה האונקולוגית התייחסו אליה הרופאים כאל גוף חומרי ה'נגוע' במחלה סופנית, ולא כאל אדם בעל כוחות נפשיים ורוחניים יחודיים.

זכורה לי במיוחד פגישה אחת עם מנתח מעולה, מומחה עולמי לסרטן, (שלימים נפטר מהמחלה שהתמחה בה), שאמר לנו מבלי להניד עפעף שלפי הסטטיסטיקה אין לאמי סיכוי להאריך ימים. הוא 'נתן' לה לכל היותר עוד שבעה חודשי חיים. (היא עברה את הסטטיסטיקה). הכאב הנפשי והרוחני שהיה כרוך במפגש עם הניכור המדעי התעצם ככל שקרב מועד מותה של אמי. המצוקה האנושה הזו הרסה את השאננות הפילוסופית שלי ולא הניחה לי לשקוט על שמרי. לקח לי זמן להבין שאין זה מקרה שהמדע איבד את הצלם האנושי. הסיבה העמוקה לכך היא, שהתרבות המערבית אימצה לה מדע המאמין שהמהות של הקיום הגשמי היא חומרית ולא רוחנית.

וכמו להעצים את הסתירה, אמי, למרות נכותה הפיזית הגוברת והולכת וחוסר יכולתה לתקשר איתי במילים, העבירה לי בסוף חייה עוצמת רגש עזה של אהבה, שפתחה את סגור לבבי כפי שמעולם לא נפתחתי. במותה חוויתי שבר אינטלקטואלי, רגשי וקיומי, בלתי ניתן לאיחוי.

המשבר הנפשי והרוחני שנקלעתי אליו הוביל אותי לחפש משמעות בכיוונים חדשים. תקופה מסוימת נמשכתי לתרבות המזרח, עסקתי במדיטציה וחוויתי חוויות רוחניות מופלאות. אך כל אותה עת המשכתי לחוש שמשהו חסר לי. גם החינוך הקודם שלי וגם צד מסוים באופיי דרש הבנה שכלית עמוקה יותר, 'מדעית', לגבי הזיקה שבין חומר לרוח.

הבנתי שעלי לפענח את הקשר בין החומר והרוח בצורה מדעית יותר, מבלי להזניח את הצד האמוני שהתחלתי לפתח; את תחושת החיבור שלי לאלוהים ואת ההבנה עד כמה עמוקה ומשמעותית היא המצווה, "ואהבת לרעך כמוך".

לשמחתי, הפתרונות שחיפשתי היו מונחים ממש מתחת לאפי. תחילה, בכתביו החידתיים/רוחניים של ניוטון. ככל שהתעמקתי בהם גיליתי את  יופיים, מורכבותם ופשטותם. לאחר מכן, התחלתי ללמוד את כתבי המקובלים הגדולים כגון האר"י, הרמח"ל, רבי נחמן, הרב אשל"ג, הרב קוק, ויבדל לחיים ארוכים, הרב יצחק גינזבורג. העובדה שניוטון שילב מתוך הרמוניה גמורה את שני העולמות, המדעי והרוחני, ושיבח והילל את היהדות העתיקה, הקלו עלי להתייחס באמון, כבוד וקדושה לתורה, לנבואה ולתורת הסוד המקורית שלנו.

ניוטון עצמו הסתייג מהמאגיה ומשפת המסתורין הפיוטית שמצא בזוהר ובקבלה. בניגוד להם, הוא פיתח רציונליות תורנית דומה לזו של הרמב"ם. אך כפי שאראה בהמשך, מסקנותיו המדעיות דומות בשרשן לקבלת האר"י הרבה יותר מאשר לרציונאליזם של הרמב"ם. מה שריתק אותי במיוחד באישיותו המורכבת של ניוטון ובמחקריו הרבים הייתה העובדה, שהוא לא ראה סתירה בין המחקר המדעי השיטתי שערך לבין מסקנותיו הרוחניות/מיסטיות למרות שהסתיר את עבודתו זאת מהציבור הרחב.

על כך כבר כתבתי בספרי מתמטיקה וטוהר רוחני על פי ניוטון,[1] שבו ערכתי השוואה בין המתמטיקה שפיתח ניוטון לבין הקלקולוס שהמציא בן דורו, לייבניץ. הראיתי איך למרות שבחישוביהם הם מגיעים למסקנות זהות, בכל אחת מהשפות המתמטיות הללו מסתתרת תפיסה תיאולוגית/רוחנית שונה לחלוטין. הההשוואה בין המתמטיקה של שני האישים, כשהיא מלווה בהצגה שיטתית של המשנה המדעית/תיאולוגית של ניוטון למול השיטה המדעית/מטאפיזית של לייבניץ, ריתקה והפעימה אותי עצמי במהלך אותן שנים שכתבתי ספר זה. 

 במהלך המחקר וכתיבת הספר עלה נושא נוסף, שהחל לעורר בי סקרנות רבה, שעם הזמן רק הלכה והתעצמה: מחקריו של ניוטון בנוגע למידות בית המקדש והסבריו כיצד מצוות התורה וחוקי הטבע שזורים זה בזה. חשתי צורך עז להתעמק בנושא זה ולבסוף הקדשתי לו ספר שלם, הספר שאתם מחזיקים בידכם. בחרתי לכתוב אותו במיוחד עבור הקורא העברי המתעניין בזיקה הקיימת בין מדע ורוחניות בכלל ובקשר בין המדע והקבלה בפרט. 

בספר אשלב בין רעיונותיו של ניוטון למקורות קבליים שאפשרו לי להבין את הרמזים שניוטון הצניע בין השורות בכתביו האיזוטריים. כמו כן, הרחבתי את הדיבור בספר זה על הקשר בין חומר ורוח על-פי ניוטון, ועל אופיו האפשרי של מדע המשלב את שיטתו המדעית רוחנית עם תורת הסוד היהודית. מדע זה שם את האדם ואת קדושת החיים במרכז ויש בו להציע ריפוי וחזון חדש למדע המנוכר של תקופתנו.  

^[1] . ספרי זה יצא לאור באנגלית בהוצאת הספרים קלוור ההולנדית.