אורסון סקוט קארד

לכתוב את הספר הזה היה עבורי תרגיל מאתגר באמנות ה"דוברות" עצמה. הייתי צריך לקחת דמות מורכבת, שנויה במחלוקת, אהובה ושנואה גם יחד, ולנסות לספר את סיפורה ביושר. לא להפוך אותה לקדוש, וגם לא לשד. הייתי צריך להבין את מקורות האמונה העמוקה שלו לצד הפרובוקציות הפוליטיות שלו. הייתי צריך לכבד את גאונותו הספרותית מבלי להתעלם מהנקודות העיוורות שלו. זה היה כמו לנסות לצייר דיוקן של אדם שעומד בו-זמנית באור בוהק ובצל עמוק. גיליתי, או איששתי לעצמי, שקארד הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לסופר שכל יצירתו היא ניסיון מתמשך לפתור את הסתירות הפנימיות של עצמו. הוא איש של אמונה בעולם של מדע. הוא איש של קהילה ומשפחה שכותב על הבדידות הקוסמית של היחיד. הוא פטריוט אמריקאי שחושף ללא רחם את חטאיה של אמריקה. הוא סופר שמטיף לאמפתיה, אך לעיתים מתבטא באופן שנתפס כחוסר אמפתיה מוחלט.

• קטגוריה: אוטוביוגרפיות חלופיות