משחקים רציניים

ידיד ותיק, פיזיקאי תיאורטי בעל דמיון פרוע (שילוב מסוכן לעיתים, אני מודה), אתגר אותי בלהט מדבק: "נועם," הוא אמר לי בפגישתנו השבועית בבית הקפה השכונתי, בין לגימת אספרסו כפול לשרטוט משוואות על מפית נייר, "אתה מבלה את חייך בחקר מיתוסים עתיקים ושבטים נידחים. אבל המיתולוגיה הגדולה הבאה, זירת ההתרחשות התרבותית המשמעותית ביותר של הדור הזה והבא, קורמת עור וגידים דיגיטליים ממש מתחת לאפך, ואתה מתעלם ממנה!" הוא דיבר, כמובן, על עולם משחקי המחשב והמציאות המדומה. האמת היא, שהייתי סקפטי. מאוד. משחקי מחשב? הרי מדובר בבידור ילדותי, בבריחה מהמציאות, בזבוז זמן יקר שיכול היה להיות מוקדש לקריאת טקסטים שומריים עתיקים או לפענוח סמלים על כדים מינואיים. כך חשבתי, ביהירות מסוימת של איש אקדמיה ותיק. אך הידיד הפיזיקאי שלי, שניחן ביכולת שכנוע קוונטית כמעט, לא הרפה. "אתה מחמיץ את הנקודה, נועם!" הוא התעקש, עיניו בורקות. "אלו לא 'סתם משחקים'. אלו עולמות שלמים, עם חוקים משלהם, קהילות תוססות, כלכלות מורכבות, ואפילו מערכות אמונה וטקסים משלהם. אנשים מבלים שם שעות על גבי שעות, יוצרים זהויות חדשות, בונים קשרים עמוקים, חווים חוויות רגשיות עזות. זהו שדה המחקר האנתרופולוגי האולטימטיבי של המאה ה-21! אתה, עם כל הידע שלך על מיתוסים וארכיטיפים, אתה האיש שצריך למפות את היבשת החדשה הזו!"

• קטגוריה: אוטוביוגרפיות חלופיות