קשה להאמין שלאדם אחד מן השורה יכולה להיות השפעה רבה על החברה כולה. למרבה הצער, בדרך כלל, זה נכון – הקהילה חזקה מן היחיד ושומרת עליו שלא יסטה חלילה מ'גובה הדשא' של 'הממוצע הנמון ביותר' ו'הרוב הדומם'.
אך מדי פעם, מופיע מישהו שמוכיח את ההיפך – אדם אחד יכול לעורר השראה ולחולל תנועה חברתית גדולה שתכה גלים. כמובן, על האדם הזה להיות נחוש, אמיץ ולהתמיד במשימה שנטל על עצמו... 'כנגד כל הסיכויים';
וככה זה עובד: האחד מתחיל בכוחות עצמו לעשות משהו יוצא דופן בעוד אחרים מתעלמים ממנו או מסתכלים עליו בתמהון ושעשוע. הם חושבים שהמסכן יצא מדעתו. חלק מהצופים חווה איום ישיר. לדעתם המלומדת, האיש כופר ההורס חלילה את המסורת המקודשת. הם מתחילים למתוח עליו ביקורת, להטיח בו עלבונות ולהאבק בו בזעם.
אך מדי פעם, אחרים מתחילים לקבל ממנו השראה, להאמין בחזונו ולתרום בעצמם לתהליך התיקון שבו התחיל. פתאום, האיש הזה נעשה 'ויראלי' – הוא מתחיל 'להדביק' אחרים; האחד הופך לקהילה שלמה והחלום האישי שלו מפרה ומדריך את החזון ודחף המימוש של אחרים.
הנה, כמה סיפורים מרגשים ומעוררי השראה על אנשים שהחלו לבדם אך הותירו רושם על אחרים, שלמדו מהם ש'הכל אפשרי' והצטרפו אליהם.
בקליפ הראשון, בחור צעיר מהודו בשם אפרוז שאה, קם בוקר אחד ומחליט... לנקות לבדו את אחד החופים הכי מלוכלכים בעולם. והרי לא ייתכן להניח לאשפה הזאת להרוס את החוף שהוא זוכר עוד מילדותו כאחד המקומות היפים והאהובים עליו ביותר.
במהרה, הצטרפו אליו רבים שנדבקו בהתלהבות שלו. הדינמיקה החברתית לא פחות מעניינת בקליפים האלו מאשר הנושא המרכזי – הצורך בסביבה שאינה מזהמת – להיפך, היא מתנת הטבע לאוהביו.
והנה, שתי צעירות נוספות, מהעיר מומביי שבהודו שהחליטו להתחיל לנקות את הזבל בעיר שלהן. להזכירכם, הודו ידועה לשמצה כאחת המדינות הכי מלוכלכות בעולם, במיוחד, בשכונות העוני שלה – הסלאמס.
במקום לחכות לעיריה הלא מתפקדת ולממשלה הכושלת שלהן, הן נטלו אחריות לגורל העיר ויצאו לנקות אותה בדרך הישנה והטובה – עבודת כפיים מסורה.
והנה, עוד כמה צעירים, שלא הסתפקו בהספדים ושירי קומביה על כדור הארץ, שהולך לחסל את עצמו, אלא החליטו שהם יעשו משהו להציל אותו בעוד מועד. איסוף אשפה, טיהור המים ונטיעת עצים הפכו לדידם מפתח לעתיד נעים, בריא ויפה יותר. אכן, כך. בדרך אנו לומדים כמה שיעורים חשובים על אקולוגיה, כוחו של היחיד ומנהיגות חברתית.
לבסוף, סרט תיעודי מרגש הנקרא 'האיש שעצר את המדבר', המביא את סיפורו של יקובה סוודוגו, מהמדינה האפריקאית בורקינה פאסו, שנטש עסק מצליח (במושגים מקומיים) בכוונה לנסות כוחו בחקלאות באחת המדינות הכי יבשות בעולם. והרי, צורך ממשי בסיסי הוא קודם כל, אוכל. אם אינך פותר את הבעיה הזאת, איך אתה חושב לפתור בעיות אחרות? אלא אם כן, אתה מאמין, שמוות ברעב יכול לפתור בבת אחת את כל הבעיות שלך.
כ'נגד כל הסיכויים' האיש הצליח יפה במשימה שנטל על עצמו. עד כדי כך שהפך לדמות משפיעה בחקלאות של ארצו.
המאבק שלו נערך לא רק כנגד כוחות הטבע אלא גם כנגד המסורת המקומית שראתה בניסוי שלו להפיק יותר מזון מהמדבר הצחיח... חוצפה שאין כמוה. וכל זאת בגלל כמה שינויים שהכניס בשיטה החקלאית שלו, שהוכיחו את עצמם יעילים ותואמים להפליא לסביבה הזאת.
שוב, הדינימיקה החברתית מרתקת לא פחות מהיוזמה המבורכת של איש החזון הצנוע והאצילי הזה.
