מבוא

אדם מזן חדש

שפיות, שפע וקדושה טבעית

1.

הצורך הטבעי הוא פשוט. לעומתו, החסך והחמידה מחפשים להם ביצירתיות נפלאה ואיומה כאחת איך לגרות כל חוש באלפי הבלים. במהרה, החוש המיוגע יחפש את הסטייה והקיצוניות.

כמה קל להיות מסופק כאשר אתה חי באיזון ההולם את צרכיך האמיתיים... וכמה קל להתפתות לחפש את 'הסיפוק האולטימטיבי' מחוצה לך, בריבוי 'הישגים', חפצים ומותרות.

הדרך שעליה המליצו תמיד חכמי הלב והשכל הישר הייתה לחיות חיים פשוטים, טהורי מצפון, ולהקדיש את עיקר ההשתדלות לצמיחה של עולמך הפנימי. הלב החי, הפתוח, הטוב, האוהב, הוא הנכס הגדול ביותר שאפשר לרכוש בעולם הזה. בלעדיו, אתה דחליל ריק. ועליו אמר החכם באדם, "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים", אכן כך.

מורים רבים היו לנו לאורך הדורות ומכולם השתדלנו להפיק את המיטב, הנכון לנו לזמן הזה. כל אחד מהם הוריש לנו תורה כלשהי, אמת, יופי ורצון טוב, ומעל הכל, חזון אדם, שיהיה מוצלח מקודמיו... לא כ'על אדם' אלא כיצור אנושי במלוא מובן המילה.

חפשנו לנו אדם אמיץ, המסוגל לראות את המציאות הזו נכוחה מבלי צורך למצוא מפלט באליל כזה או אחר... מעשה ידיו. חסון דיו לעמוד מול הראי פנים אל הפנים ללא מסכות טוטם. פשוט, מעורטל וישר דיו, לעמוד כך מול זולתו.

אדם אצילי, שלא נס מאחריותו כלפי עצמו וכלפי אחרים, ובכל זאת, יחיד ומיוחד. אדם שלא מרשה לאיש לכפות עליו את דעותיו ואת דרכו בחיים. אדם עדין נפש ועוצמתי, שחי היטב עם עצמו ושרוי בנועם הליכות והרמוניה עם זולתו. שלא משעבד אף אחד – ולא מניח לאף אחד לשעבד אותו. אדם שלא מנצל אף אחד – ולא מניח לאף אחד לנצל אותו.

אדם הרואה את עצמו אזרח העולם – מבלי להתנכר לבני משפחתו ושבטו. אדם צנוע המכיר בערך עצמו, המכבד ומוקיר במידה זהה אדם אחר ויש לו כבוד והוקרה רבה לחיים בכל הצורות שהם לובשים.

אדם בלתי אמצעי, אמיתי עם עצמו ועם אחרים, המדבר מלבו, המחובר למקור נביעה משלו, המרשה לעצמו להיות יצירתי, חד פעמי, מקורי, יוצא דופן, ומסוגל להניח לשני להיות בדיוק כמוהו – חופשי.

מישהו שלא מוכן להיות קורבן לצורך של השני אך נזהר בתכלית שלא להפוך את הזולת קורבן לצרכיו שלו. אה, הוא לא מוכן להשתייך ל'מעגל הטורפים ונטרפים'. הוא יודע שאפשר אחרת. אפשר לצמוח מתוך שיתוף פעולה. אפשר לחלוק בלי להתרוקן. להיפך, ככל שאתה חולק עם זולתך והוא עמך כך שניכם מתעשרים וגדלים.

מישהו שהתפטר אחר כבוד מהמשרה כפויית הטובה של 'משיח העולם' אחרי שנוכח לדעת שאוכלים אותו בכל פה. איזו בדיחה עלובה היה המשיח הזה, שחסידיו צלבו אותו כקורבן לשטן כדי להציל את התחת שלהם מהגהינום הנצחי; אותו גהינום שהם עצמם בדו ממוחם הקודח... וכדוגמתו יצרו באכזריות רבה עוד בעולם הזה.

2.

"באמת, תודה רבה," אומר האדם החדש שלנו, "על הכבוד הגדול שהענקתם לי. אבל חפשו לכם בבקשה משיח אחר, להציל אתכם מעצמכם. אני משחק עכשיו במשחק קצת שונה. משחק שאין בו קורבנות ומושיעים, צדיקים ורשעים, גן-עדן וגיהנום, אלהים ושטן. המשחק הישן-נושן שלכם שעמם אותי למוות וכבר יצא לי מכל החורים.

שתי הנערות האלו רוכבות על דולפינים כאשר סביבן מרחפים צמחי ים ודגים. הדולפין, הילד השובב של האוקינוס, מלמד אותן איך להפוך את החיים למשחק מלא הנאה.

עכשיו, המשחק שלי הוא משחק השפיות, משחק השפע, משחק הקדושה הטבעית. התכלית שלי היא להנות מן הדרך, כאן ועכשיו, לאו דוקא להגיע ליעד סופי, שממילא אינו קיים. וכי מה תועלת בנצחון אם אינך נהנה מן המשחק? אך אם המשחק מהנה, אפילו הפסדת, לא קרה כלום. אתה עדיין חש שבילית כהלכה את הזמן ויצאת ממנו ברווח גדול. איזו אווילות להעריך את המשחק רק על פי התוצאה הסופית. במשחק שלי אין מנצח אלא זה שנהנה הכי הרבה ויצר בתוכו רטט של התפעמות והודיה עמוקה. בעילוס הזה חשובה כל נגיעה ולא אם גמרת או לא גמרת באורגזמה אחת אדירה."

כאשר טעם העץ כטעם פריו, אתה נהנה מן המסע שלך בכל פסיעה והסתכלות. כל בעיה נעשית לדידך שיעור ואתגר ואת עיקר ההצלחה שלך אתה אומד רק באיכות התודעה בכל רגע. האיכות הזו עדינה ומעונגת כמו מימוזיה ביישנית. חישובי כמות ותועלת אינם עולים על דעתה. די לה בעצמה. ואם היא יולדת דבר-מה היא עושה זאת ממילא, כי ככה פקדו אותה ה'כאן' וה'עכשיו'.

בכל אופן, אם ברצונך להנות מן הדרך ללא חשש, מבלי צורך להתפשר על הדחף היצירתי, עליך להיות פטור מחרדת ההישרדות, המזנבת אחרי כל אלו שאינם עומדים בעולם הזה ברשות עצמם.

אולי אתה אמיץ לחיות על הקצה, אך לא לכולם עצבי ברזל כמו שלך לסכן את עצמם על מנת להינצל תמיד ברגע האחרון.

בכלל, תמיד ציפו ממך להיות גיבור לוחם המצליח דרכו כנגד כל הסיכויים, סמוראי החי על חרבו או צדיק גדול, שאלהים עושה לו נסים... ברגע האחרון לפני שיפול לתהום. באמת, תודה רבה, אך מה יגידו העדינים שעצביהם חלשים או אלו הטובים לאהבה ולא למלחמה? וכבר היה מי שאמר: "למה לא מביאים תזמורת לגן עדן? פשוט מאד, כי בשביל שניים-שלושה אנשים לא מביאים תזמורת!" אכן, כך.

אנו חפצים בשיטה פשוטה היפה לרבים, שלא דורשת ממך תיכף ומיד להיות גיבור הקם על יצרו, שלא מבקשת ממך שום דבר לא טבעי. וכי בחינם קראנו לדרך שלנו 'הקדושה הטבעית'? אם 'טבעית' היא דרכנו, הרי שכל ילד צריך להבין אותה ולהלך בה בנועם ושמחה.

אמנם, מצאנו אמיצים ובעלי תושיה, שידעו לצמוח מן המאבק, היסורים והבכי, אך אנו בקשנו לנו דרך לצמוח מן השלום וההנאה והשעשוע הבלתי פוסק. וכי חסרים לעולם מצליחנים לרבבה שעשו את דרכם לצמרת במאמץ אדירים וקרבות אינמספר? אך מי אמר שאנו רוצים להגיע דוקא לצמרת? להזכירכם, אנו רוצים שהאהבה עצמה תצליח את דרכה רק באהבה, שהרי רק כך יהיו העץ והפרי, הדרך והיעד, התהליך והמוצר הסופי – אחד.