ספר זה מגיש באהבה סקירה מפורטת של סודות הגוף על פי התפיסה הקבלית. בפעם הראשונה בעברית נסקר הגוף בכל היקפו, מגולגולת-עד-עקב, לא רק על פי ליקוטים אקראיים מתוך המקורות, אלא בנסיון לגבש מודל חשיבה שיטתי ומעמיק שיענה על השאלה הגדולה, כיצד הופכים את גוף הבשר משכן לזוהר האלוהי. 381 עמ'


  • קטגוריה: ספרי קבלה וחסידות

מחיר:110

500


קנה עכשיו!

תיאור

הקדמה

הגוף על פי הזוהר


הגוף האנושי הוא מעניין ומופלא מאוד אפילו ברמה פיזיולוגית פשוטה. מפות אנטומיות מפורטות ומחקרים אינספור מלמדים אותנו שהגוף הוא ללא ספק "מכונה שלא תיאמן". האיבר הכי זעיר, התפקוד הכי "יומיומי", מורכבים וסבוכים עד עוצר נשימה. אפילו יצור חד-תאי פשוט כמו אמבה הוא יצירה כה מתוחכמת שמיטב מומחיי המדע עמלים עדיין לפענח את סודותיה - על אחת כמה וכמה גוף של יצור משוכלל יותר, המורכב ממליארדי וטריליוני תאים. אפילו בגוף תולעת או חרק אנו מגלים מנגנונים ביו-כימיים מעוררי פליאה, ואילו פעולת מוח האדם, יצירת המופת המרהיבה ביותר של הטבע עד כה, עדיין נותרה ברובה מסתורין ותעלומה.

על כל מנגנון בגוף, זעיר ככל שיהיה, המדע שואל כמה שאלות בסיסיות כגון: איך הוא נראה או מהו מבנהו? מה הוא עושה או מהו תפקודו? איך איברים שונים בגוף משתפים פעולה ביניהם בתפקוד מסוים?

אפשר לפרק את הגוף ברמות שונות, למערכות ואיברים, לרקמות ותאים, ואם רוצים אפשר להמשיך בכך עד לרמה המולקולרית ולפעילות הביו-כימית-חשמלית של הגוף. כל רמה של פירוק וניתוח מגלה "סודות" משלה ו"עומק בתוך עומק". האם יש גבול אחרון לאפשרות פירוק הגוף לרכיביו? הביולוגיה המולקולרית חוזרת למעשה אל הפיזיקה ולכן שאלה זו מתייחסת לשאלה בסיסית מזו: האם יש גבול אחרון לחומר עצמו? בכל אופן, כל זמן שניתן להמשיך ולפרק את החומר לרכיבים זעירים יותר משמע שניתן לעשות זאת גם לאיברי ותאי הגוף.

אם נניח בצד לרגע את ההתפעלות המוצדקת האוחזת בנו מהמורכבות והגאוניות של הגוף הפיסי, ונסכם את דעת מדע האנטומיה והפיזיולוגיה לגבי הגוף האנושי בכללותו, הרי שהשקפה המדעית הרווחת כיום ביחס לגוף היא זו: הגוף הוא מכונה ביו-כימית, מורכבת להפליא, בעלת מנגנון בקרה עצמית, שמתוכננת על פי חוקי האבולוציה לשרוד ולהתרבות. התודעה האנושית שאנו מייחסים לעצמנו כבני אדם היא פועל יוצא של תהליכים כימיים וחשמליים במוח, בעלי דרגת מורכבות יוצאת דופן בעולם החי. התודעה זהה למעשה למנגנונים היוצרים אותה. היא נפגעת כאשר הם ניזוקים והיא נעלמת כאשר הם מתפרקים. התודעה משרתת ברמה גבוהה של התמחות את צרכי ההישרדות והרבייה של הגוף, היא תוצר של הגוף והיא נועדה לתכלית קיומו של הגוף. על פי המדע, הגוף הוא אפוא מעין "סופר-רובוט", "אנדרואיד אורגני-ביולוגי בעל משוב עצמי". יצור זה פועל על פי "תוכנה" ביו-כימית, שנוצרה והתפתחה במהלך מליארדי שנים על פי חוקי הברירה הטבעית ששכללו בהדרגה את המנגנונים המופלאים האלו שאנו מוצאים בגוף.

בספר זה לא נתווכח עם הגישה המדעית זו, שיסודה בתורת האבולוציה הדרווינסטית* אלא נעמיד אותה על ראשה; לא הגוף והחומר יצרו את התודעה אלא התודעה היא זו שיוצרת את הגוף ומשתמשת בו לצורך מימושה. מסע זה ייקח אותנו הרחק מהמושגים הרווחים במדע על הגוף, אל תוך יקום מיסטי, שבמרכזו התודעה האלוהית.

במהלך המסע ניתקל במושגים השייכים לשפה עתיקה הנקראת "שפת השורשים". כל מילה בשפה זו באה לרמז על הרעיון שהיקום דומה לעץ כביר הבוקע מתוך האין האלוהי הנקרא אור אינסוף. כל נשמה היא ענף בעץ הזה ושורשה באותו זוהר קדמון, אינסופי. משם היא מקבלת את חייה, בריאותה הפיזית, שפיותה הנפשית, את האקסטזה הרוחנית שלה ואת מימושה השלם בעולם.

המסר הגדול של הקבלה הוא שהגוף הפיזי הוא משכן הנשמה. הנשמה היא הניצוץ האלוהי, המכיל בזעיר אנפין את דיוקן האור העליון, "צלם האלוהים". הנשמה מחוברת תמיד עם מקורה, גם אם התודעה הרגילה עשויה לחוות דרגות שונות של ניתוק. כאשר אור הנשמה שורה באופן מלא בגוף, האדם מתמזג עם התודעה האלוהית. ייחוד זה הוא תכלית האדם ותכלית הבריאה כולה. האינסופי בא לידי ביטוי בסופי. הגוף הסופי מצליח לשמש משכן לאור אינסופי - הגוף הופך להיות משכן האלוהות.



 

א.

מהפכה בכל המושגים

"אם רוצה האדם לעשות הכנה שתשרה עליו אלוקות,

אזי עיקר הכל, שיבין וישיג מאוד שאין בו אלא האלוקות המחיה

 ובלעדיה הוא אפס ממש."

המגיד ממזריטש


כל זמן שאנו כבולים להרגלי חשיבה מסוימים, עולם כמנהגו נוהג, בדרך הטבע. ברגע שמתחילה להגיח תובנה חדשה של היקום, החומר, הגוף, ההוויה האמיתית שלנו, הוא עשוי להתגלות מחדש.

על רבי זירא, אחד מגדולי התורה, מסופר שהייתה לו שיטה יוצאת דופן לבדוק את מדרגתו הרוחנית, מעין הליכה על גחלים, אך קשה יותר - הוא היה נכנס לתנור ברזל לוהט. פעם אחת נפל מימדרגתו וחרך את שוקיו. וכדי שלא תחשבו שהתורה הקלה ראש במעלתן הרוחנית של נשים, מסופר שאשתו של רבי זירא הייתה מסוגלת לבצע את אותו "תרגיל" והיא מעולם לא סבלה מכוויות. רבי זירא שוחח פעם עם מלאך ואמר לו: "אתה אש ואני בשר ואני עדיף ממך." רבי זירא ראה עצמו במדרגה גבוהה מזו של המלאך. מלאך אש אינו ירא את האש, הוא מסוגל לשרוד בתוכה. במבט ראשון זה אמנם מרשים מאוד אך זו רק "דרך הטבע" - אש סובלת אש. הפלא הגדול הוא שגוף של בשר ודם מסוגל להתקיים באש. זה כבר בגדר נס, מעבר לטבע הפשוט. לבצע פלא זה עליך לחולל איזה היפוך בדרך שבה אתה רואה את העולם, עד כדי כך, שחומר הגוף עצמו משתנה.

על רבי שמעון ובנו רבי אליעזר מסופר, שהיו מסוגלים לשרוף במבט עיניהם. הם ניחנו במין "קרני לייזר" שהיו בוקעות מעיניהם ומסוגלות להצית אש. אחרי מותו של רבי אליעזר הייתה גופתו מונחת במשך תקופה ארוכה ללא ריקבון. הגוף שינה את תכונותיו במהלך חייו עד כדי כך שגם אחרי מותו עדיין היה ספוג אור וחיות עד שלא נגעה בו הרימה.

היו אנשים שעל פי המסורת נכנסו לגן עדן בגופם, כדוגמת חנוך ואליהו, שעלו השמיימה בדרך נס. הגוף שלהם הפך למרכבת אש שבה עזבו את המימד הזה ונכנסו למימד מציאות גבוה יותר. על צדיקים רבים מסופר שידעו את סוד “קפיצת הדרך”, הם היו נעלמים במקום אחד ומופיעים במקום אחר. קפיצת דרך היא "דילוג" אל מחוץ לעולם בנקודה אחת וחזרה אל העולם בנקודה אחרת. אנשים אלו היו אנשי נס ופלא, הם שלטו בטבע החומרי של גופם ושל המציאות כולה. הם ניחנו בכוחות רוחניים יוצאי דופן, מאגיים, שבעזרתם חוללו מופתים, מהפיכת חומץ לשמן ועד יצירת גולם והחייאת מתים. כיצד רכשו את כוחותיהם?

התורה אומרת, שכל הכוחות האלו היו "תופעות לוואי" להישג אחד גדול שהיה לאנשים אלו. סוד ההצלחה שלהם היה בהבנה חדשה של המציאות. הבנה זו הייתה כה עמוקה, כה חודרת, שהיא חוללה מעין טרנספורמציה בגופם ובנפשם. הם חוללו "מהפכה" כה מדהימה בכל המושגים שלהם על הטבע, על המציאות, על הגוף, על הזהות האישית שלהם, שהכל השתנה לדידם, התפרק לגמרי ונולד מחדש.

ובכן, אינך צריך לבצע תרגילים בכוח המחשבה כדי להפוך אדון לגוף ולטבע. לא נדרש ממך כוח כלל - נדרשת ממך הבנה חדשה של היקום ושל עצמך. אך לא די בהבנה שכלית, שהיא קשה לעצמה, דרושה הבנה של מלוא הוויתך, השגה "עד העצם", עד שכל הראיה הקודמת שלך נשכחת ממך.

הקושי העיקרי להבין דבר חדש לגמרי נובע מן השימוש שאתה עושה במושגים הקודמים שלך, בראיית המציאות הקודמת שלך. אך ראיה חדשה היא מעין "קפיצת הדרך" - עליך לצאת לגמרי מתוך העולם המוכר לך, אל תוך מימד חדש, ורק אז תוכל להופיע בנקודה חדשה. כדי לקבל שכל חדש עליך להשליך לגמרי את השכל הישן שלך. עליך להמיר לגמרי את כל דרך הפרשנות שלך למציאות ולעצמך. זה באמת קשה ולכן אנשי פלא הם נדירים. דבר נדיר הוא שאדם מוצא אומץ ותושייה להשליך לגמרי את שכלו הישן כדי לקבל שכל חדש.

על רבי זירא עצמו מובא שכאשר עלה מבבל לארץ ישראל הוא התפלל לשכוח את תלמודה של בבל כדי שיוכל ללמוד את תלמודה של ירושלים. לכאורה, התורה היא אותה תורה, אבל באמת מדובר בתורה חדשה, בדרך חדשה של ראיית המציאות. אם אינך שוכח מה שלמדת אתה תרכיב שתי תמונות מציאות זו על זו ותיצור בלבול ומבוכה. זה היה כוחו האמיתי הגדול של רבי זירא שבזכותו היה מסוגל אחר כך להלך בתוך האש כמלאך או סלמנדרה אגדית. היה לו האומץ לשכוח, ל"מות" לכל מה שידע קודם לכן כדי להיוולד מחדש.

מה שחשוב באמת אינן "תופעות הלוואי" החיצוניות, מרשימות ועוצרות נשימה ככל שתהיינה, אלא עצם התובנה החדשה; היא השורש, היא מעיין החיים, היא מקור האנרגיה העצומה של כל אותם אנשי פלא. אף אחד מהם לא נטה להתגאות במדרגתו ובכוחותיו, כפי שאף אחד אינו חושב להתגאות בזה שיש לו חמש אצבעות בידו. התובנה החדשה הופכת את הנס והפלא לטבע, לדבר מובן מאליו. האין זה מובן מאליו שאותו כוח עליון שנתן לשמן סגולה לבעור מסוגל לתת את אותה סגולה לחומץ? האין זה מובן מאליו, שאם הגוף הוא רק לבוש של הנשמה, ניתן להביא את הגוף למדרגת זיכוך כה גבוהה שהוא יוכל להלך באש ולא להיכוות או לעלות השמיימה?

המגיד ממזריטש מגדיר באופן מדויק מהי אותה תובנה חדשה, אותה "מהפכה שכלית", שמסוגלת לחולל את כל הנסים - להבין ולהשיג מאוד שאין אלא אלוהות: "אם רוצה האדם לעשות הכנה שתשרה עליו אלוקות, אזי עיקר הכל, שיבין וישיג מאוד שאין בו אלא האלוקות המחיה ובלעדיה הוא אפס ממש." הכל אלוהות ובלעדיה הכל אפס ובטל. אין כלל מציאות חומרית אלא הכל הוא מציאות אלוהית. תובנה זו היא ההכנה היחידה הדרושה להשראת אלוהות, להפיכתך ליצור אלוהי, לאיש פלא. במדרגה זו הכל בטל לאלוהות, הגוף בטל לגמרי לנשמה וייתכן לגלות בעולם דרך טבע חדשה. כפי שאומר הנביא ישעיהו, "כי תעבור במים - אתך אני, ובנהרות - לא ישטפוך. כי תלך במו אש - לא תיכווה, ולהבה לא תבער בך."

רבי זירא היה נוהג לבדוק את עומק ההשגה שלו באלוהות על גופו. אולי השכל והלב הבינו אך כדי  שהשגה זו תהיה שלמה היא צריכה לפעם בכל הגוף, בכל תא. הוא השתמש בגופו כמין מכשיר בדיקה לבחון את מידת הביטול שלו לאלוהות. כאשר חרך את שוקיו הוא ידע שעדיין נותר בו מישהו החושב בדרך הישנה. השכל הישן אומר שלא ייתכן שגוף בשר יהלך באש ולא ייכווה. זהו מצב מוזר, ללא ספק. אם אתה לגמרי משוכנע שהכל אלוהות, המציאות תוכיח לך על בשרך שאתה צודק. אם אינך משוכנע בכך, לא לגמרי, המציאות תשוב ותוכיח לך על בשרך שאתה צודק.

דומה שמציאות זו רק משקפת לך, כמו בראי ממורט, את מה שאתה באמת חושב. אתה עשוי לחשוב שהשלכת את השכל הישן שלך אך הגוף שלך יתקן חיש את הטעות הזו ויראה לך שהשכל הישן עדיין מסתתר שם, עמוק, ומכתיב את ראיית המציאות שלו. הגוף אינו יודע לשקר. הוא דובר אתך בשפה ברורה לגמרי של עונג וכאב, חיים ומוות, אם רק תחפוץ לחוש ולהתבונן.

ב.

סודות שמחים


יש ב"סוד" מדרגות על גבי מדרגות, עומק בתוך עומק. לפעמים סוד הוא דבר מוסתר לגמרי, כמו איזו קנוניה במשפחה או בממשל, שמנסים לחפות עליה בכל מחיר. סדרות מתח ומסתורין מבוססות על סוד אפל כלשהו, שעל החוקר האמיץ לפענח. קשה לנו לחשוב שיש עניין לחקור סודות שמחים. לפעמים סוד הוא איזה תענוג אהבה נפלא שצריך להישאר בהיחבא מטעמי אמון וצניעות. ייתכן שהסוד הוא כל כך נסתר שאפילו בעל הסוד אינו יודע מסודו, כמו חלום שנשכח ממך לגמרי בבוקר ורק אחרי שעות, ימים או שנים הוא צף לפתע אל התודעה. ויש בקבלה סוד מסוג אחר.

הקבלה אומרת שהסוד הכי עמוק נמצא דווקא בפשט! הוא נמצא שם כל הזמן רק שאתה לא רואה אותו. פשט אותיות טפש. כשאתה רואה רק את הגלוי לשכל הרגיל, האחוז בשגרה, והכל נדמה לך מובן מאליו וידוע, אתה בפשט הטיפשי. כשאתה רואה את עומק הפשט, את הסוד שבו, אתה רואה בפשט את הגילוי האלוהי, את התפשטותו של האור ממקור אינסוף. אתה רואה שהמציאות כפי שהיא, הפרט הפשוט ביותר, אינו כל כך פשוט - הוא מורכב להפליא והוא עמוק מכפי שחשבת. לשכל גבוה הפרט חוזר לפשטותו אבל הוא מקבל מימד כמעט תהומי. העולם חוזר להיות תהום עמוקה ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.

תגליות ופריצות דרך גם במדע החלו לפעמים משימת לב לאיזה פרט קטן ומוזר, יוצא דופן. רוב המדענים לא חשו שיש צורך להתעמק ולבזבז זמן על תופעה שולית כל כך. וכי מה מעניין למשל בצלחת שטסה באוויר? אך המדען ריצ'ארד פיינמן גילה תוך כדי עיון בתופעה הזו חוקי פיזיקה נפלאים, חדשים, שעליהם קבל בסופו של דבר פרס נובל לפיזיקה. צלחת שטסה באוויר עושה זאת על פי חוקי טבע עמוקים, סמויים מעין; היא כולה התגלמות של הנסתר.

המקובל בא להוסיף מימד עומק נוסף. הוא אומר שהצלחת הזו אינה רק התגלמות של חוקי טבע נעלמים אלא גם התגלמות של הרצון האלוהי, של הנוכחות האלוהית בעולם. כמובא, גלם עולה בגימטרייה חכמה. חכמת הזוהר המקודשת אומרת שיש לראות את העולם הזה כהתגלמות של האור האלוהי ושל הרצון האלוהי. אין זה מקרה שהצלחת טסה דווקא כך. פיינמן קלט וניסה לנסח את החוקיות המדעית הנסתרת שמאחורי המקריות לכאורה של טיסת הצלחת. המקובל יאמר שיש לחקור גם מאין בכלל הגיעו החומר, האנרגיה והחוקים שבתופעה הזו. הוא גם עשוי לשאול האם היה זה מקרה בלבד שהצלחת טסה לנגד עיניו של פיינמן דווקא באותו רגע. הקבלה מכריזה שאין מקריות בעולם. כל מקרה הוא מעשה רקמה, מלאכת מחשבת פלאית של יוצר הכל. כל פרט ברקמה בא ממקור אינסוף.

כאשר מקור אינסוף מצמצם את עצמו הוא שולח קו דק של אור, קור אור שקוף אל תוך העולם הזה ורוקם את כל המקרים שבעולם לרקמת תחרה עדינה, צבעונית ומורכבת עד אינסוף. העולם הוא מרקם אלוהי. החומר, האנרגיה, חוקי הטבע והמודעות עצמה לכל זה, הכל הוא התגלמות של אלוה אחד, של רצון אחד. להתבונן ולהבין לעומק את חוקי הטבע הוא גילוי אחד של הנסתר. אתה רואה בכל תופעה מבנה פנימי, מופשט לגמרי, שמעניק לה פשר ושוזר אותה על חוט נעלם לכל תופעה אחרת מסוגה. המופשט מסביר את האחדות שבפשט. אתה רואה שיש אחדות בחומר, בצורה ובחוקיות של העולם. כשאתה מבין את הכל כהתפשטותו של המקור האלוהי, כזיו הנמשך משורש נעלם, אתה נכנס בפעם הראשונה לסוד הפשט האמיתי. אתה מגלה אחדות נעלה וטמירה ששוזרת הכל יחד, מימד בתוך מימד.

כעומק הסוד כך עומק האחדות, החוקיות הנסתרת, שתגלה בעולם. כעומק הסוד כך יופיים של הדברים הפשוטים בעיניך. ככל שהסוד עמוק יותר כך הפשט מתמלא פשר, הוא נעשה מפועם וגדוש חיים יותר. מקור אינסוף שוכן ומקנן בכל פרט של המציאות, כפי שהנשמה מקננת בכל איבר ובכל תא שבגוף. האור האלוהי הוא מקור החיים של הכל, המאחד הכל לרצף אחד, לפרצוף אחד נעלם, המציץ מבין הקורים העדינים של רקמת העולם הזה. כשאתה מתחיל לקלוט זאת חייך משתנים ואולי לראשונה אתה מתחיל לחיות באמת. זאת מתמטיקה פשוטה: הכל אחד עולה בגימטרייה חיים. אינך נעשה אדם חי באמת עד שאינך חי בתודעת האחדות הנעלמת הזו, עד שאינך פותח את לבך אליה. וגם זאת מתמטיקה פשוטה: לב אחד עולה בגימטריה אדם.

יש סודות שמחים, סודות אהבה השמורים בגנזך הנפש מטעמי צניעות. סודות בכלל נמסרים לצנועים, לאלו שיודעים לשמור סוד. אבל לפעמים, יש צורך לגלות גם סודות כאלו. לפעמים האהובים נופלים לשכחה, כמו אחרי פרידה ממושכת שהתארכה מעבר למצופה, שנים וגלגולים. לפעמים האהבה עצמה נעשית מסותרת ונדמה לך שאתה לא מרגיש כלום. ואז מישהו צריך להזכיר לך. הוא מגלה לך בלחש סוד פרטים כאלו שאתה עלול להשתומם מגודל האינטימיות והחוצפה שלו. אבל אם אתה שייך לאהבה הזו אתה תיזכר, כפי שאתה נזכר בחלום שחלמת לפני שנים, אולי אפילו לפני שנולדת.

 

*  אין שום בעיה עם תורת האבולוציה של דרווין, מלבד אחת – היא פשוט לא עובדת! אם קיימת אבולוציה היא מעולם לא התפתחה באופן שדרווין מתאר. כל חישוב מתמטי הסתברותי פשוט מראה שלא ייתכן שהאבולוציה פועלת באופן מכאני-אקראי. שיקולים מדעיים אחרים אף הם מוכיחים שמדובר באחד המיתוסים העקשניים שנדבקו משום מה למדע למרות כל הראיות הנגדיות והשכל הישר.