צליין פצוע

שׁוֹמֵר הֶעָתִיד

הַזְּמַן שֶׁבּוֹ אַתָּה מוֹשִׁיט אֶצְבָּעֲךָ אֶל תּוֹךְ הַקְּרוּם הַדַּק

שֶׁל הָאֲדָמָה וּמִתְחַשְׁמֵל מֵהַתְּשׁוּקָה הַזּוֹ, הַמֵגִיחָה,

קַדְמוֹנִית וִיפֵהפִיָּה, בְּמַשָּׁק כַּנְפֵי פַּרְפַּרִים, הִשְׁתָּאוּת,

תְּפִילָּה, חֶרְדַת קִיּוּם וּפְלִיאָה.

כַּאֲשֶׁר אֶפְרוֹחַ הַקְרוֹקוֹדִיל בּוֹקֵעַ אֶת הַבֵּיצָה וְקוֹרֵא לְאִמּוֹ

אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הַזְּמַן הוֹלֵם בָּרַקּוֹת, בַּלֵּב, הוֹמֶה, כּוֹסֶף,

נָדִיב, מְשׁוּגָּע, עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר, מִתְחַבֵּט בְּאוֹתָהּ סוּגְיָה

נֶאֱבַק עַל חַיָּיו וּמֵעָמִידָם עַל קֶרֶן הַצְּבִי בְּכָל רֶגַע.

יוֹם אֶחָד הַקְּרִיאָה הַזּוֹ לא תָּכִיל יוֹתֵר אֶת פַּחַד הַשְּׂרִידָה

לֹא תָּכִיל יוֹתֵר מָוֶות – אֲנִי נֶעֱרָךְ, אֲנִי בּוֹדֶה אֶת עַצְמִי

לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הֶעָתִיד הַזֶּה, אֲנִי חַיָּיב לָנֶצַח!

אֵשׁ פּוֹשֶׁטֶת בְּבִטְנִי, בִּסְנֶה גּוּפִי, הִתְיַיפְּחוּת אָיוּמָה

זֶהוּ גֶן הָאַלְמָוֶות שֶׁהוּשְׁתַּל בִּי וְכָעֵת הוּא שׁוֹלֵחַ

צְוִויחוֹת גְּבוֹהוֹת תֶּדֶר שֶׁמַּרְטִיטוֹת אֶת כָּל סְלִיל הַדנ"א

קוֹרֵא לְאִמּוֹ, אֵלָת הָאֲדָמָה הַמְּקוּדֶּשֶׁת, לְהִתְרוֹנֵן בְּתוֹךְ דָּמוֹ

בְּהִתְלַקְּחוּת כָּל הַחוּשִׁים לְשַׁלְהֶבֶתְיָה.

אֲנִי, הָאֶחָד הַקַּדְמוֹן, לֵב הַמָּאֳפֶלְיָה וְהָאוֹר

עוֹמֵד כָּאן, עַל הָאֲדָמָה הַזּוֹ, הַמִסְתַחְרֶרֶת, וְקוֹרֵא

לְעָתִיד לָבוֹא - עַל פִּי רָשׁוּת הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן

עַל פִּי הַתָּוכְנִית הַאֱלוֹהִית - מִכָּח הָאַהֲבָה הֲלא רוּחָמָה

לִשְׁרוֹת בְּתוֹךְ כָּל הַגּוּפִּים וְהָעֶשְׁתּוֹנוֹת

כְּאֵשׁ חַיָּה, אֵשׁ הַחַיִּים, הַלֶּהָבָה הַמַּעֲנִיקָה

חוֹסֵן לַגּוּפִים וְקוֹרֵאת דְּרוֹר לִנְשָׁמוֹת

מוֹחָה דִמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים

וְכָל זֵכֶר לַמָּוֶות.

***

פורים היום, ובעמקי הנשמה הצו למחות את זכר עמלק, למחות את הפחד מהמוות והאובדן, להתמלא חיים מהמקור - חיים כה מקודשים, כה איתנים, שדבר לא יכול לאיים עליהם.

אני שייך לעתיד, לא למאה השלושים, כמו דויד אבידן, אלא לנצח הנשמות. אין לי עניין בעתיד טכנולוגי, יש לי עניין באיכות אחרת של קיום, אותה ניתן להשיג גם כעת. הושתלו בי פחד עצום מהמוות יחד עם אמונה איתנה בנצח החיים והאהבה. המאבק ביניהם יצר את המיתוס הפרטי של חיי.

אני שומר העתיד, שומר גן האלמוות, אני מוטציה אלוהית. אנו נועדנו לגלות לכל האחרים את אפשרות חיי הנצח של הנשמה, כאשר היא ניזונה ישירות מהאור האלוהי.

הגורל הזה עדיין מתייפח בתוכי עד אשר יוגשם כהלכה. אין לי ברירה אלא לחזור ולבטא זאת, לחזור ולחפש את האמצעים לחולל את הטרנספורמציה הזו שאליה יועדתי.

הִיכּוֹן לַקְּפִיצָה

רִיק הַמַּחְשָׁבָה, סִימָן רַע

אוֹת עָשָׁן הָאוֹמֵר שֶׁהַמּוֹחַ אָחוּז בּוּלְמוֹס אַחֵר

שֶׁהוּא לא מִתְוַּודֶּה עָלָיו, מוֹחֶה עַל הַצּוֹרֶךְ

לָקוּם בְּכָל יוֹם אֶל שַׁחַר נוֹסַף שֶׁלּא פּוֹדֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ

מִתְּנוּמַת הַיְּשִׁישִׁים שֶׁלָּהּ.

מִסְתַּמֵּן חִיּוּךְ מְבוּיָּשׁ

הֶחָשׁ בְּכוֹחוֹ לְהִיגָּאֵל וּמַצְפוּנוֹ נוֹקֵף

עַל הַגְדָרוֹת מְרוּשָׁעוֹת, עַל הֲנָאָה סוֹטָה

מוּמְחִיּוּת לְהַפְעִיל לוֹחֲמָה פְּסִיכוֹלוֹגִית עַל חוּשִׁית

נֶגֶד יְלָדִים רְגִישִׁים, מְפוּנָּקִים, נְבוֹנִים יֶתֶר עַל הַמִּידָּה

שֶׁהַשִׁיפּוּטִיוּת הַזּוֹ מְדָכּאֵת בְּהֵם אֶת

יֵצֶר הַמְּשׁוּבָה.

בְּבוֹקֶר זֶה עֲמוֹד עַל הַשְּׁתִיל הָרַךְ

כְּקֶרֶן אוֹר רְחוּמָה, כְּאֵגֶל טַל, כִּתְפִילָּה.

אַל תִּגְעַר בּוֹ, אַל תִּדְחַק אֶת שְׁעָתוֹ לִפְרוֹחַ כִּרְצוֹנְךָ.

הוּא יִפָּתַח מֵעַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר יָחוּשׁ בְּמַעֲלֵה שִׁדְרָתוֹ

אֶת עֶרְגַּת הָאֲדָמָה לִפְרוֹחַ אֶל הַשָּׁמַיִם

בְּהֶבְזֵק מְרוּגָּשׁ.

הִמְצֵאתָ כְּבָר אֶת הַגַּלְגַּל

הָדַפְתָּ אֶת מְטוּטֶלֶת הַשָּׁעוֹן עַד קְצֶה הַמִשְׁרָעָה -

כָּעֵת הִיכּוֹן לַקְּפִיצָה

שֶׁלּא תּוֹתִיר בַּזִּיכָּרוֹן אַף נְגִיף זָר.

***

אני נאבק על 'חופש' המחשבה, שוב ושוב. הכובד הזה הוא בית הכלא שאני תמיד מנסה לפרוץ. כל נסיונותי עד כה נכשלו, תמיד תופסים אותי ומחזירים אותי לכלא. זו היסטוריה עגומה של סיפורי בריחה. עכשיו, הכלא הזה הפך לגמרי מנטלי. הוא ניזון רק מכוחם של הרגלים, של סינפסות ישנות, דימויים ישנים. אבל, אין לי כלל כוונה להיכנע, אני לא יודע להיכנע! יותר מדי מוטל על כף המאזניים ואני חש שהנצחון קרוב, למרות הכל. צריך מאמץ אחרון לפרוץ את המעגל הזה והוא יפרץ בקרוב. זה יהיה חופש חדש, שכמוהו טעמתי רק לרגעים או שעות. את החופש הזה אני אחיה יום יום. אין לי כוונה לצאת מן העולם הזה עם הזנב בין הרגליים. אני אלך מכאן רק אחרי שאקבל את מה שאני רוצה!

לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת

אָפוּף לַחֲשִׁים, כִּתְמֶי צֶבַע מוּפַזִים וַאֲפֵלִים, הִבְהוּבִים

אָזֻנֵי הַמָּן בּוֹעֲרוֹת מִבּוּשָׁה, מִפַּחַד, שִׁינֵי בִּינָה, עֲצַמוֹת יְבֵשׁוֹת

אֶצְבָּעוֹת קוֹדְרוֹת, שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת חָכְמָת הַמַּגָּע הַפָּשׁוּט בָּעוֹר

וְלָכֵן אִימְּצוּ שִׁיטָה נוֹאֶשֶׁת לֶהֱאָחֵז בַּמַּמָשׁוּת הָאַחֲרוֹנָה.

הָרִיגּוּשִׁים הַדְּלִיקִים נִכְשְׁלוּ לְהַגִּיעַ לִמְהִירוּת הַמִּילּוּט

וְנָפְלוּ אֶל הָאֲדָמָה עַל גְחוֹנָם, כְּנָחָשׁ שֶׁנִּיסָּה לַשָׁוְא

לְהַצְמִיחַ נוֹצוֹת דְּרָקוֹן, לַהֲפוֹךְ שָׂרַף מְעוֹפֵף שֶׁמַמְרֶה

אֶת כָּח הַמְּשִׁיכָה... וְהִסְתַּבֵּך בְּחֵטְא קַדְמוֹן!

אוֹתָהּ אֵנֶרְגְּיָה, אוֹתוֹ מַגָּע, אוֹתוֹ לָחַשׁ, אוֹתָהּ מַמָּשׁוּת

וּבְכָל זאת, תְּהוֹם פּעוּרָה בֵּין הָעוֹנֶג לְנֶגַע הַמַּמְאִיר, הָרַע,

בֵּין צָהַלַת הַנִּצָּחוֹן לָעֶלְבּוֹן שֶׁלּא יִשְׁכַּח וְיַמְתִין נַקְמָן

לִשְׁעַת הָעֲנִישָׁה לְאֵין פִּיּוּס, חַי עַל בְּשָׂרוֹ בְּעָצְמָה נְדִירָה

אֶת מִיתוֹס הַגֵּירוּשׁ מֵגֵן הָעֵדֶן.

הַבֵּט בְּלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת – הִיא שֶׁלְּךָ!

כְּחֶרֶב מְכוּשֶּׁפֶת אַחֶרֶת הַתְּקוּעָה בְּנָדָן הַסֶּלַע

וְרַק הָרָאוּי לִמְלוּכָה מְסוּגָּל לִשְׁלוֹף אוֹתָהּ.

כָּךְ, רַק אַתָּה תֵּדַע כֵּיצַד לֶאֱחוֹז בְּחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת

וּלְהַתְמִיר אֶת הָרַעַד שֶׁלָּהּ לְאֵנֶרְגְּיָה חֲדָשָׁה;

כְּרוֹבֵי הַסַּף יִהְיוּ לְמַלְאָכֵי הַשָׁרֵת שֶׁלְּךָ

כַּאֲשֶׁר אַהֲבָתְךָ תִּהְיֶה חֲסוּנָה דַּיָּה

כָּךְ שֶׁחֶרֶב הַלַּהַט תְזָמֵר בְּדָמְךָ אֶת

שִׁכָּרוֹן הַנִּצָּחוֹן!

***

הכרובים ולהט החרב המתהפכת הם שומרי הסף על דרך עץ החיים. אי אפשר לעקוף אותם. האנרגיה שלהם יכולה להפוך אותך לשרף מעופף או לסבך אותך בחטא קדמון. העונג הוא הנגע, כאשר האנרגיה שלו חסומה. לכן, צריך לדעת לאחוז בחרב הזו, המתהפכת ללא הרף, לאין מנוחה. כל אנרגיה רועדת, מבזיקה, זורמת, תמיד בתנועה. אם אתה מתנגד אתה הורס את עצמך, אם אתה נפתח, מתחבר, נותן לאנרגיה הזו להכניס אותך לרטט חדש, היא תתעצם, היא תהפוך לעוצמת חיים שיכורה, מנצחת כל. זו האלכימיה העליונה שאתה מנסה כל הזמן ללמוד. יום אחד אתה תשלוט בה וחרב זו תהיה שלך.